נדרים | דף סא | קיץ
המשנה בדף ס"א עוסקת בפירוש נדרים שהנודר קבע להם זמן:
"עד הקיץ, עד שיהא הקיץ – עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות. עד שיעבור הקיץ – עד שיקפילו המקצועות".
כלומר, מי שאוסר על עצמו דבר מסוים עד זמן לקיטת התאנים, נאסר בו רק עד הזמן שבו הבשילו רוב התאנים, ולא עד רגע הבשלתן של תאנים בודדות, משום שזמן הבשלת התאנים אינו קבוע, ואדם אינו אוסר עצמו לזמן שאינו מוגבל.
על פי רוב הראשונים, המשנה לא באה לחלק בין קיץ, קציר, בציר ומסיק, שהזמנים שלהם אינם קבועים, אלא רק הביאה דוגמה עקרונית אחת.
אולם, מדברי הגמרא במסכת חגיגה (ה ע"א) עולה שפירות התאנה אינם מבשילים יחד:
"יומא חד הוה קא אזיל באורחא, חזייה לההוא גברא דהוה מנקיט תאני, שביק הנך דמטו, ושקיל הנך דלא מטו. אמר ליה: לאו הני מעלן טפי? אמר ליה: הני לאורחא בעינן להו, הני נטרן והני לא נטרן. אמר: היינו דכתיב 'הן בקדשו לא יאמין'".
בנוסף, במסכת עירובין (נד ע"א) אומר רבי יוחנן שדברי תורה נמשלו לתאנה משום ש"מה תאנה זו, כל זמן שאדם ממשמש בה – מוצא בה תאנים, אף דברי תורה, כל זמן שאדם הוגה בהן – מוצא בהן טעם".
לפי זה אפשר לומר שבעוד התאנים מבשילות בשלבים שונים ולכן אין מלקטים אותן בפעם אחת, התבואה, הענבים והזיתים נלקטים בפעם אחת, ועל כן ניתן להתייחס לזמן לקיטם כאל זמן קבוע, ואדם האומר "עד שיהא הקציר" אסור עד תום הקציר (וכן פירשו התוספות בשם 'יש מפרשים').
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)