נדרים | דף סב | קדושת כוהן

סוגייתנו מביאה את דרשתו של רבי ישמעאל בעניין הקדמת כהן לכל דבר שבקדושה: "וקדשתו – לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון". על אף שהמימרא פותחת ב"דבר שבקדושה", היא ממשיכה ב"ליטול מנה יפה ראשון", ולכאורה מדובר בכיבוד של חולין.

בעל הכלי חמדה (ויקרא כא, א) כתב שלדעת הרמב"ן יש בכהנים שתי קדושות – קדושה מכוח היותם בני אהרן וקדושה הנובעת מכהונתם, ולכן כהן חלל, שהוא בן אהרן אך אינו כהן, עבודתו כשרה (כפי שנלמד בקידושין דף סו ע"ב) אך אינו אסור להיטמא למתים.

על פי זה אפשר לפרש את דבריו של רבי ישמעאל. יש שתי הלכות בכהונה: האחת – שחייבים לכבד את מי שמשתייך לשבט הכהנים, והשנייה – שכהן נחשב 'קדוש'. ההלכה השנייה נובעת בכך שהכהן נחשב ככלי שרת, ונכונה רק ביחס למי שעובד במקדש ולבוש בבגדי כהונה. דין 'וקידשתו' מתייחס רק לקדושת הכהן מעצם כהונתו, מהיותו כלי שרת, ואילו שאר הדינים נובעים מהיותו מזרע אהרן.

כך ניתן להבין גם מדברי המרדכי במסכת גיטין:

"מעשה בכהן שיצק מים על ידי ר"ת ז"ל, והקשה תלמיד אחד ממה דמבואר בירושלמי דהמשתמש בכהונה מועל, והשיב לו ר"ת דבזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, והקשה התלמיד דא"כ שום קדושה לא יהיה בזמן הזה לכהנים, ושתק ר"ת. והשיב רבינו פטר ז"ל דנהי שיש בו קדושה, מכל מקום יכול למחול".

אם היה מדובר בקדושה הנובעת מהיות הכהן כלי שרת, מסתבר שלא היה אפשר למחול עליה, משום שקדושה זו כביכול שייכת לקב"ה, אך כהן שאינו עובד במקדש ואינו לבוש בבגדי כהונה אינו נחשב ככלי שרת, ולכן אין בו אלא קדושת זרע אהרן, ועל כבוד זה ביכולתו למחול, והוא אינו קודם בהכרח לכבוד תלמיד חכם, כפי שלמדנו בסוגייתנו: "מה כהן נוטל בראש, אף תלמיד חכם נוטל בראש".