נדרים דף סד - ארבעה חשובים כמת

  • הרב אביהוד שורץ

אגב הדיון בשבועתו של משה ליתרו, ובאפשרותו לשוב למצרים, מצטטת הגמרא בסוגייתינו ברייתא אגדתית:

"ותניא, ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים".

הארבעה הנמנים בברייתא סובלים ללא ספק ייסורים קשים מאוד, ועל כן ניתן לומר שחייהם – כמוות חשובים. עוד ניתן לומר, כי ארבע הצרות המתוארות כאן מבטאות, למעשה, ריחוק וניתוק מבורא עולם: הצרעת והעיוורון הם עונש; בעוד שעוני וחסרון בנים הוא ביטוי להסתר פנים, ולמניעת ירידת השפע. בפסיקתא (פרשת אמור) ובמדרשים נוספים למדנו:

"כל זמן שהאדם בחיים יש בטחון לחזור בתשובה, ומשמת אין לו דרך לעשות תשובה ומעשים טובים שנאמר (שם פח) במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. ואומר (שם קטו) לא המתים יהללו יה.

אם כן, הריחוק מריבונו של עולם, וההתנתקות ממקור החיים, הרי היא שקולה כמוות.

אך עם זאת, דומני שניתן לעמוד על קשר הדוק יותר בין ארבעת הנזכרים בברייתא, אלא שלשם כך יש להסיט את נקודת המבט מן הרובד שבין אדם למקום אל הרובד שבין אדם לחבירו. אם נתבונן, נמצא שארבעת הנזכרים בברייתא מבטאים למעשה בדידות חברתית:

  1. העני – בתפיסה המוצגת בסוגייתינו, עני הוא אדם חסר השפעה. שונאיו של משה היו בעלי השפעה רבה, בזכות הונם הפרטי. משעה שירדו מנכסיהם, שוב לא יכלו להרע למשה. אם כן, בדידותו החברתית של העני מובילה לכך שאין שומעים לו.
  2. המצורע נדרש לשבת זמן רב "בדד" מחוץ למחנה, "וטמא טמא יקרא". הבדידות היא מן המאפיינים המרכזיים של המצורע, החשוב כמת.
  3. הסומא יושב במחשכים, מבלי יכולת לתקשר עם סביבתו. אף אם ייכנסו חבריו לבקרו, קיים החשש שהוא כלל לא יבחין בהם. כך קורה, שהסומא מכונס בתוך עצמו באופן קבוע, מבלי יכולת להיפתח אל הסביבה.
  4. ההוכחה לכך שמי שאין לו בנים חשוב כמת היא מרחל, שבאה בתלונות ליעקב. הפרשייה שם מלמדת, שחלק מרכזי בתסכול של רחל אימנו נבע מן העובדה שללאה אחותה נולדו בנים רבים. גם כאן, פירשה רחל (וכך דרשו חז"ל גם במדרש), שחיסרון הבנים יוביל אותה גם לפירוד מאישהּ האהוב. הם אמנם דבקו זה בזו במשך שנים, אך עם היותה אישה בלא בנים, היא חשה שדרכיהם נפרדות, והיא נותרת בודדה.

מדברים אלה אנו למדים עד כמה חשובה הרעות לאדם! הרי בכל הנוגע לזיקה שבין אדם למקום, אף אחד מבין ארבעת הנ"ל אינו נופל מאדם רגיל ונורמאלי: מצורע, סומא, עני ומי שאין לו בנים – נדרשים כולם לשפוך שיח לפני בורא עולם, ולבקש רחמים, שהרי "לא המתים יהללו י-ה", ואילו הם עיין אינם יורדי דומה.

אלא, שדווקא כאן טמונה הסכנה. אדם סובל המתמסר לתפילותיו ולשיחו עם הקב"ה, עלול ללכת ולהתרחק עוד יותר מן החברה שסביבו. הוא ייתפס כ"קדוש מעונה", ויתרכז רק בתפילות ובתחנונים. בדידותו תתעצם אף יותר! לכן, מגדירה התורה את רביעיית "החשובים כמת" כדי לעורר אותנו לקחת אחריות גם על הנחשלים בחברה, על הדחויים חברתית, ולמצוא להם את המקום החברתי המתאים להם.

חיים בלא הקב"ה, מקור החיים, אינם חיים; אך בה בעת חיים בלא חברה, בלי חיבור של עולמות הקודש אל ההויה החברתית האנושית, אף הם אינם חיים.