דילוג לתוכן העיקרי

נדרים | דף סד | ארבעה חשובים כמת

אגב הדיון בשבועתו של משה ליתרו ובאפשרותו לשוב למצרים מצטטת הגמרא בסוגייתנו ברייתא אגדתית:

"ותניא, ארבעה חשובין כמת – עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים".

הארבעה הנמנים בברייתא סובלים ללא ספק ייסורים קשים מאוד, ועל כן ניתן לומר שחייהם חשובים כמוות. עוד ניתן לומר כי ארבע הצרות המתוארות כאן מבטאות ריחוק וניתוק מבורא עולם: הצרעת והעיוורון הם עונש, ועוני וחסרון בנים הם ביטוי להסתר פנים ולמניעת ירידת השפע. בפסיקתא (פרשת אמור) ובמדרשים נוספים למדנו:

"כל זמן שהאדם בחיים יש בטחון לחזור בתשובה, ומשמת אין לו דרך לעשות תשובה ומעשים טובים, שנאמר 'במתים חפשי' – כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, ואומר 'לא המתים יהללו יה'".

אם כן, הריחוק מריבונו של עולם וההתנתקות ממקור החיים שקולים כמוות.

אך עם זאת, דומני שניתן לעמוד על קשר הדוק יותר בין ארבעת הנזכרים בברייתא, אלא שלשם כך יש להסיט את המבט מן הרובד שבין אדם למקום אל הרובד שבין אדם לחברו. אם נתבונן בדבר נמצא שארבעת הנזכרים בברייתא מבטאים למעשה בדידות חברתית:

  • העני – על פי התפיסה המוצגת בסוגייתנו, עני הוא אדם חסר השפעה. שונאיו של משה היו בעלי השפעה רבה בזכות הונם הפרטי, ומשעה שירדו מנכסיהם, שוב לא יכלו להרע לו. אם כן, בדידותו החברתית של העני מובילה לכך שאין שומעים לו.
  • המצורע נדרש לשבת זמן רב בדד, מחוץ למחנה, "וטמא טמא יקרא". הבדידות היא מן המאפיינים המרכזיים של המצורע, החשוב כמת.
  • הסומא יושב במחשכים מבלי יכולת לתקשר עם סביבתו. אף אם ייכנסו חבריו לבקרו, ייתכן שהוא כלל לא יבחין בהם. כך מכונס הסומא בתוך עצמו באופן קבוע, מבלי יכולת להיפתח אל הסביבה.
  • ההוכחה לכך שמי שאין לו בנים חשוב כמת היא מתלונתה של רחל כלפי יעקב. הפרשייה שם מלמדת שחלק מרכזי מתסכולה של רחל אימנו נבע מן העובדה שללאה אחותה נולדו בנים רבים, ואילו לה אין ילדים. רחל פירשה (וכך גם דרשו חז"ל) שחסרון הבנים יוביל אותה גם לפירוד מאישהּ האהוב. הם אומנם דבקו זה בזו במשך שנים, אך עם היותה אישה בלא בנים היא חשה שדרכיהם נפרדות, והיא נותרת בודדה.

מדברים אלה אנו למדים עד כמה חשובה לאדם הרעוּת. בכל הנוגע לזיקה שבין אדם למקום, אף אחד מבין ארבעת הנ"ל אינו נופל מאדם רגיל: כולם נדרשים לשפוך שיח לפני בורא עולם ולבקש רחמים, שהרי "לא המתים יהללו י-ה", אך הם עדיין אינם יורדי דומה.

אלא שדווקא כאן טמונה הסכנה. אדם סובל המתמסר לתפילותיו ולשיחו עם הקב"ה עלול להתרחק עוד יותר מן החברה שסביבו, להיתפס כ"קדוש מעונה" ולהתרכז רק בתפילות ובתחנונים. בדידותו תתעצם אף יותר! לכן מגדירה התורה את רביעיית ה'חשובים כמת' כדי לעורר אותנו לקחת אחריות גם על הנחשלים בחברה, על הדחויים חברתית, ולמצוא להם את המקום החברתי המתאים להם.

חיים בלא הקב"ה, מקור החיים, אינם חיים, אך בה בעת חיים בלא חברה, בלי חיבור של עולמות הקודש אל ההוויה החברתית האנושית, אף הם אינם חיים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)