נדרים דף עג – בוגרת ששהתה

  • הרב אברהם סתיו

במשנה במסכת כתובות (נז ע"א) נאמר:

נותנין לבתולה שנים עשר חודש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה... הגיע זמן ולא נישאו - אוכלות משלו, ואוכלות בתרומה.... זו משנה ראשונה. בית דין של אחריהן אמרו: אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה.

ובמשנה בסוגייתנו (עג ע"ב) נחלקו בדין הפרת נדרים בתקופה זו:

בוגרת ששהתה י"ב חדש, ואלמנה ל' יום - ר' אליעזר אומר: הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר, וחכמים אומרים: אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו.

קל לראות את הדמיון בין שתי המחלוקות. במשנה בכתובות, 'המשנה ראשונה' סברה שכאשר "הגיע זמן ולא נישאו" יכולה האישה (אם היא ישראלית שנישאת לכהן) לאכול בתרומה, ואילו המשנה אחרונה אמרה שאין היא אוכלת עד שתיכנס לחופה. וכך גם בסוגייתנו: לדעת רבי אליעזר כאשר "הגיע זמן" יכול הבעל להפר את נדריה, ואילו לדעת חכמים הוא יכול להפר רק לאחר שתיכנס לחופה.

ואכן, בגמרא רבה סבור שיש משמעות לדמיון זה:

אמר רבה: ר"א ומשנה ראשונה אמרו דבר אחד...

א"ל אביי: דלמא לא היא, עד כאן לא קא אשמעינן משנה ראשונה - אלא למיכל בתרומה דרבנן, אבל נדרים דאורייתא - אימא לא; ועד כאן לא שמעת ליה לר' אליעזר - אלא גבי נדרים, כדרב פנחס משמיה דרבא, דאמר: כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת, אבל תרומה אפילו מדרבנן - נמי לא אכלה.

אביי חולק על רבה, וסבור שאין קשר הכרחי בין המחלוקות. כדי להבין טוב יותר את מחלוקת אביי ורבה, נתבונן בתחילת דברי אביי: "לא קא אשמעינן משנה ראשונה אלא למיכל בתרומה דרבנן". טיעון זה הוסבר בדברי המפרשים בשתי דרכים, ונראה שהן מובילות לשתי הבנות שונות באופן עקרוני של עמדת אביי:

רש"י (ד"ה תרומה דרבנן) פירש:

בזמן הזה דלא הוי אלא מדרבנן, אי נמי בתרומה דרבנן כגון עציץ שאינו נקוב ופירות שנכנסו מח"ל.

כלומר, התרומה שאותה התירה המשנה ראשונה היא דווקא תרומה דרבנן, בניגוד לאיסורי נדרים שהם מדאורייתא. לפי דברי רש"י נראה שאין מחלוקת עקרונית בין אביי לרבה בהבנת אופי ההיתר של משנה ראשונה, אלא רק בתוקפו. דהיינו, רבה סבור שלדעת המשנה ראשונה יש כאן "נישואין דאורייתא" ואילו לדעת אביי אלו רק "נישואין דרבנן".

אך הר"ן (ד"ה אמר) מסביר את דברי אביי באופן אחר:

דמדינא ארוסה אוכלת בתרומה, ורבנן הוא דגזור אי משום סימפון או משום שמא תשקה, כל שחייב במזונותיה ליכא למיחש להכי ושרי.

הר"ן מסביר שהמוקד בדברי אביי איננו ההבדל בין תוקף האיסורים השונים. המוקד הוא בכך שאיסור אכילת תרומה לאישה ישראלית המאורסת לבת כהן נובע מחששות מסוימים, שאינם רלבנטיים כאשר היא סמוכה על שולחנו (הר"ן מאריך להסביר מדוע הם אינם רלבנטיים, עיינו שם).

מדברי הר"ן עולה שמחלוקת אביי ורבה היא מחלוקת עקרונית יותר. לדעת רבה, מעמד האישה בשלב של "הגיע זמן ולא נישאו" הוא מעמד מהותי של נישואין חלקיים, אשר אכילת התרומה והפרת הנדרים נגזרים מהם. אביי, לעומת סבור שאין כל משמעות הלכתית למציאות זו אפילו מדרבנן, וכל שיש בו הוא מספר השלכות טכניות של העובדה שהאיש חייב במזונותיה: היתר אכילת תרומה והפרת נדרים.