נדרים | דף עו | הפרת נדרים מכאן ולהבא

בסוגייתנו מעלה רבי אליעזר את הטענה המסתברת שקשה יותר להפר נדרים שאיסורם כבר חל מאשר נדרים שעדיין לא חלו, ולכן אם התורה נתנה בידי הבעל את היכולת להפר את נדרי אשתו שאיסורם כבר חל, קל וחומר שבידו להפר את אלה שהאישה עדיין לא נדרה (הדבר נכון רק ביחס להפרה, ולא ביחס להקמה, משום שאי אפשר לקיים נדר שעדיין אינו קיים).

אפשר להבין קביעה זו בשתי דרכים:

א. מדובר בדין המבוסס על המנגנון הרגיל של הפרת נדרים – לאחר שהנדר ייווצר, הפרת הבעל 'תופעל' ותבטל אותו (שאם לא כן, היה על רבי אליעזר לומר 'נדרים שאינן באין לכלל איסור' כלל, ולא "שלא באו לכלל איסור" כלומר שעדיין אל באו אך עתידים לבוא).

ב. הפרת הבעל מונעת מהאיסור לחול מלכתחילה, ומבטלת את הנדר עוד קודם שנוצר. כך אפשר להסיק מראייתו של רבי אליעזר:

"ומה זרעים טמאים, כיון שזרען בקרקע – טהורין, זרועין ועומדים לא כל שכן?".

לטענת רבי אליעזר, זרעים מחוברים שנגע בהם שרץ לא נטמאו כלל, שאם לא נאמר כן – מה מטהר אותם לאחר שנטמאו?

מכך שרבי אליעזר מדמה את הפרת הנדרים לדין הזרעים המחוברים נראה שלדעתו הנדר כלל אינו חל, כשם שהטומאה אינה חלה על הזרעים.