נדרים דף צא - מים גנובים ימתקו - הדרן למסכת נדרים

  • הרב אביהוד שורץ

מסכת נדרים מסתיימת בנימה צורמת. בהמשך לתקנת חז"ל הקובעת שאישה שאמרה לבעלה שחטאה בניאוף עם אחר אינה נאמנת, מסתיימת המסכת במספר סיפורים על נואפים, שהשאלה ההלכתית לגביהם היא האם אמנם עברו עבירה.

הסיפור האחרון בגמרא נוגע לאדם שנתפס מתייחד עם אשת איש, וברגע האחרון הסתתר בפינת החדר. כאשר ראה שבעלה מגיע לידי סכנת נפשות – נחלץ לעזרתו. הגמרא מבקשת להיכנס אל "הפסיכולוגיה של החוטא" ולברר: האם נוח לו לנואף שהבעל אכן יסתכן וימות, ואז יזכה הוא באישה שעימה נאף, או שמא – למרבה החרדה – נוח לו שחברתו תישאר נשואה שכן "מים גנובים ימתקו"? הגמרא מכריעה כאפשרות הראשונה: אילו היו חוטאים, נוח היה לנואף שהבעל ימות, ואם הנואף הציל את חייו, הרי זו הוכחה לכך שלא חטאו.

כאמור, שלמה המלך קבע במשלי כי "מים גנובים ימתקו". תחושת המרד, המחבוא והגניבה מסעירה את היצר הרע שבאדם, ומעודדת אותו לחטוא. אלא, ששלמה קובע גם מהי אחרית הדבר (משלי ט, יז – יח):

" מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם; וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ:"

ובלשון המדרש שם (ילקוט שמעוני, רמז תתקמ"ד):

"מוצא החטא מתוק לשעה, ואינו יודע שאחריתה מרה".

המים הגנובים נראים מתוקים, אך משעה שטעמו מהם – הופך טעמם למר. כאשר השׂביע האדם את יצרו הרע, הוא מגלה כי החטא "אינו שווה את המאמץ", והמתוק הופך למר. החתם סופר בחידושיו בסוגייתנו מבהיר, שמים גנובים ימתקו לפני העבירה. אך משעה שנכנס אדם במעשה העבירה, והוא חווה את התענוג המדומה שבה, הוא מבין כי האיסור אינו מתוק מן ההיתר. האיסור מתוק כל עוד חש אדם שזהו דבר מה שאותו לא יצליח להשיג. אך משעה שהשיג את האיסור, בטלה מתיקותו, ואחריתו מרה כפי שכתוב במדרש.

עומדים אנו בעיצומם של ימי התשובה והרחמים. אחת המשימות המרכזיות המוטלות עלינו בימים אלה היא להבחין בין המר והמתוק. לא פעם אנו חשים שטחו עינינו מראות, ואיננו מבחינים כנדרש מאיתנו בין הטוב והרע, ובין המר והמתוק. קול השופר מעורר אותנו מתרדמה זו, ומורה להסיר מעל עינינו את המסכה ולהביט נכוחה אל העולם שסביבנו. התבוננות זו אינה סתמית, יש בה דרישה – עליה להתאים עצמה לדבר ה', ולהבחין בין המותר והאסור, ובין המר והמתוק.

מסכת נדרים, שאותה אנו מסיימים היום, יחד עם מסכת נזיר שבלימודה נתחיל מחר בעז"ה, עוסקות בעולם ההפלאה, העולם שבו ניתנה לאדם האפשרות והסמכות להגדיר הגדרות ולהחיל חלויות אף בדברים שלא ציוותה עליהם התורה. לכאורה עולם ההפלאה הפוך במהותו מהעולם הבהיר אותו תיארנו קודם - הנה בא אדם, ומכוח פיו משרטט את הקווים שבין המותר והאסור. אך כפי שלמדנו מספר פעמים לאורך המסכת, המבקש לעסוק בכך נדרש תחילה לתקן את מעשיו. מי שיזכה לשוב בתשובה, ולדעת מה באמת מר ומה באמת מתוק, יוכל גם לעלות בקודש, ולהוסיף ולאסור עצמו בדברים שלא אסרה תורה, כדי לזכות מתוך כך ליתר אהבה ודביקות.