ספר מלכים הוא מן הספרים ששמם נגזר מתוכנם. עיקר עניינו הוא תיאור תקופת המלוכה ביהודה וישראל. ראשיתו בתיאור הממלכה המאוחדת תחת המלכים דוד ושלמה (פרקים א'–י"א); המשכו בתיאור פילוג הממלכה (פרק י"ב), ומכאן ואילך מתוארים בדרך סינכרונית מעשיהם של המלכים בכל אחד משני בתי המלוכה עד לחורבן כל אחת מן הממלכות ולביטול המלוכה בישראל.
מחשבות שחשב ירבעם "בְּלִבּוֹ" הביאו אותו להיוועץ בגורמים שאין הכתוב נוקב בשמם (ואולי הכוונה שעשה זאת בינו לבין עצמו), ולחולל מהפכה דתית קיצונית, אשר קבעה את סדרי הפולחן בממלכת ישראל עד לחורבנה.
הסיפור על נבואת איש הא-לוהים נגד מזבח בית אל נפתח בראש פרק י"ג. ייחודו של סיפור חדש זה ניכר בכמה ממדים: בעלילתו; בדמות המרכזית הניצבת בו – איש הא-לוהים שבא מיהודה; ובמקום המשמש זירה בלעדית לעלילה – העיר בית אל וסביבתה הקרובה.
לאחר שהגדרנו בחלקו הראשון של העיון (שיעור 19) את גבולות הסיפור, נתבונן בחלקים המרכיבים אותו. בסעיף זה ובבא אחריו אין בכוונתנו לדון ב'מבנה' הסיפור, במשמעות שאנו רגילים להשתמש במונח זה בעיונינו.
