נזיר דף ד – נזירות שמשון

  • הרב אברהם סתיו

בתנ"ך אפשר למצוא מקרים ספורים של יישום בפועל של פרשת הנזירות. אחד הבולטים שבהם הוא סיפורו של שמשון. כך אמר מלאך ה' לאמו של שמשון (שופטים יג, ד-ה):

וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא. כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן.

דברי המלאך מתכתבים ללא ספק עם פרשיית הנזירות שבתורה, אך לא ברור באיזו מידה הם מתארים נזירות הלכתית רגילה, ובאיזו מידה מדובר בהוראת שעה מקומית. שהרי פרטים רבים בנזירות שמשון אינם תואמים את דיני הנזירות המוכרים לנו: נזירות מן הבטן, הימנעות אמו מאכילת "כל טמא" ועוד. ואכן, דעת רבי שמעון המובאת בגמרא (ד ע"ב) היא שאין תוקף לנזירות כזו: "האומר נזיר שמשון - לא אמר כלום, שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מפיו".

עם זאת, משנתנו (ד ע"א) סבורה שיש מושג הלכתי של נזירות שמשון, והיא מבדילה בינו ובין הנזירות הרגילה:

מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון? נזיר עולם - הכביד שערו מיקל בתער, ומביא שלש בהמות, ואם נטמא מביא קרבן טומאה, נזיר שמשון - הכביד שערו אינו מיקל, ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה.

ההבדל העיקרי בין סוגי הנזירות הוא בעניין הטומאה: לנזיר שמשון, בניגוד לנזיר רגיל, מותר להיטמא למתים. הבדל זה מעורר את השאלה: מהי בכלל "נזירות שמשון"? כיצד ייתכן ליצור מודל של נזירות שאיננו כולל את כל דיניה? והרי בדף הקודם למדנו שאין אפשרות להזיר רק מן החרצנים או רק מן התגלחת, והנזירות תמיד חלה כמכלול שלם על כל דיניה!

נראה שאפשר להשיב על שאלה זו בשתי דרכים עקרוניות:

א. נזירות שמשון איננה נזירות כלל. דהיינו, מדובר באורח חיים מסוים ששמשון הצטווה בו, אך אין הוא קשור כלל לפרשת נזירות. ממילא, גם מי שמקבל על עצמו מודל זה דינו למעשה אינו כנזיר אלא כמי שנודר נדר מסוים. באותה מידה הוא יכול גם לקבל על עצמו להתנזר משימוש בפייסבוק.

ב. מדובר בחלק מפרשת הנזירות, המאפשרת יותר ממודל אחד.

נראה כי חקירה זו משתקפת בדברי המפרשים בהבנת שיטת רבי יהודה. הגמרא (ד ע"ב) מסבירה כי לדעת רבי שמעון אין נזירות שמשון יכולה לחול משום שאי אפשר להתפיס נדר בדבר האסור, אלא ב"דבר הנידר". כלומר, אדם יכול לומר שהחפץ אסור עליו "כקרבן", משום שקרבן הוא דבר שבני אדם נודרים ויוצרים, אך אין הוא יכול לומר שחפץ אסור עליו "כבשר חזיר", משום שהחזיר נאסר על ידי התורה ולא על ידי בני אדם.

לדעת רבי שמעון, מכיוון שהמלאך הוא שיצר את נזירותו של שמשון, היא נחשבת כ"דבר האסור" ולא כ"דבר הנדור". אלא שהגמרא לא מסבירה מה דעת רבי יהודה, ונאמרו בכך כמה הסברים במפרשים, שניים מתוכם מובאים בדברי הרא"ש:

וכן ר' יהודה נמי מרבי' לה' דכתיב גבי נזיר שמשון דדמי לשאר נזירים אי נמי דר' יהודה סבר דשמשון קבל עליו נזירות כשהגיע לכלל שנותיו כי כן צוה לו המלאך.

ההסבר השני שמציע הרא"ש הוא שנזירות שמשון הייתה למעשה דבר הנדור. זאת משום שבבגרותו נדר שמשון וקיבל על עצמו את הנזירות שציווה עליו המלאך. לפי הסבר זה אפשר להבין שנזירות שמשון אינה קשורה כלל לפרשת הנזירות שבתורה.

אמנם, בהסבר הראשון שהציע הרא"ש נראה כיוון אחר: נזירות שמשון "דמי לשאר נזירים" ולכן אפשר להזיר בה. וכן כתב הקרן אורה:

"דנזירות שמשון שאני כיון דמצינו נזירות על ידי נדר גם בזה שבא שלא על ידי הנדר יכול להתפיס".

לפי גישה זו עלינו לומר שנזירות שמשון היא סניף של פרשיית נזירות שבתורה, ומשום כך היא נחשבת כ"דבר הנדור".