נזיר | דף ט | נזיר מן הגרוגרות

במשנה בדף ט ע"א נחלקו בית שמאי ובית הלל בדינו של מי שנזר מן הגרוגרות: בית שמאי סבורים שמכיוון שהוציא מפיו את המילה 'נזיר' חלה עליו נזירות, ואילו בית הלל סבורים שמכיוון שאמר להדיא שהוא נוזר מן הגרוגרות בלבד, אין כאן נזירות.

הברייתא בדף ט ע"ב מוסיפה:

"דתניא, רבי נתן אומר: בית שמאי אומרים – נדור ונזיר, ובית הלל אומרים – נדור ואין נזיר".

לדעת בית הלל אומנם לא חלה נזירות במקרה זה, אך האדם נאסר בהנאה מן הגרוגרות. הרמב"ם (נזירות א, י) פסק כרבי נתן והכריע שהנוזר מן הגרוגרות נאסר בהנאתן. הראב"ד השיג על הרמב"ם וטען שאין הלכה כרבי נתן, אלא לדעת בית הלל אינו נזיר, ואף אינו אסור בגרוגרות כלל ועיקר.

אפשר שמחלוקת זו בין התנאים ובין הראשונים נוגעת לעניין יסודי במסכת כולה. הנזירות היא תופעה הלכתית מוכרת, הכוללת איסור שתיית יין, איסור תגלחת ואיסור טומאה למתים. עם זאת, המילה 'נזיר' מופיעה בתורה בהקשרים נוספים. כך, למשל, אומרת התורה בפרשת אמור (ויקרא כב, ב):

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי ה'".

בקריאה פשוטה של הפסוק ברור שהכוהנים אינם נדרשים לקבל על עצמם איסורי נזירות, והמילה "וינזרו" עוסקת בחובתם להימנע מחילול קודשי בני ישראל. ואכן, רש"י על אתר פירש "וינזרו – אין נזירה אלא פרישה", והביא דוגמות נוספות מן המקרא לכך שהשורש נז"ר משמעותו פרישה והתרחקות.

רש"י חזר על דבריו גם בפתחה של פרשיית הנזירות בחומש במדבר:

"נדר נזיר – אין נזירה בכל מקום אלא פרישה... להזיר לה' – להבדיל עצמו מן היין לשם שמים".

ובכן, הנזירות היא פרישה והבדלה: הנזיר ההלכתי הקלסי פורש מן היין ומן הטומאה, אך מצאנו גם פרישות ונזירות מעניינים אחרים.

אפשר שבכך נחלקו התנאים והפוסקים. על פי פשטות המשנה, ובעקבותיה פסק הראב"ד, נזירות היא תופעה ייחודית. לדעת בית הלל, אדם נתפס אף בגמר דבריו, ומכיוון שהזכיר גרוגרות, לא חלה עליו הנזירות הרגילה, שכן אין נזירות מגרוגרות, אך גם לא ייתכן שהוא ייאסר בגרוגרות גרידא, שהרי נזירות היא מן היין בלבד.

ר' נתן, ובעקבותיו גם הרמב"ם, ראו בנזירות נדר רגיל. לפיכך, נזיר בסתמא הוא נזיר מן היין ומן הטומאה, אך יש גם 'נזירים' אחרים, ואדם יכול בהחלט 'להינזר' מן הגרוגרות, והוא אסור באכילתן. לכשנדקדק בדבר נמצא כי הרמב"ם אכן פתח את הלכות נזירות בקביעה:

"הנזירות הוא נדר מכלל נדרי איסר, שנאמר 'כי ידור נדר נזיר וגו'".

לאמור – אף שמדובר בתופעה הלכתית ייחודית, סוף סוף הנזירות אינה אלא נדר איסר. על כן, כאמור, את הביטוי "הריני נזיר" ניתן 'לגייס' גם לטובת איסורי הנאה אחרים.