נזיר דף ט - נזיר מן הגרוגרות

  • הרב אביהוד שורץ

במשנה בדף ט' ע"א נחלקו בית שמאי ובית הלל בדינו של מי שנזר מן הגרוגרות: בית שמאי סבורים שהיות והוציא מפיו את המילה "נזיר" חלה עליו נזירות, ואילו בית הלל סבורים, שהיות ואמר להדיא שהוא נוזר מן הגרוגרות בלבד, אין כאן נזירות.

הברייתא בדף ט' ע"ב מוסיפה:

"דתניא: רבי נתן אומר – בית שמאי אומרים: נדור ונזיר, ובית הלל אומרים: נדור ואין נזיר".

כלומר, לדעת בית הלל אמנם לא חלה עליו נזירות, אך הוא נאסר בהנאה מן הגרוגרות. הרמב"ם (נזירות, א' י') פסק כדעת ר' נתן, והכריע שהנוזר מן הגרוגרות נאסר בהן איסור הנאה. הראב"ד השיג על הרמב"ם, וטען שאין הלכה כר' נתן, אלא לדעת בית הלל אינו נזיר, ואף אינו אסור בגרוגרות כלל ועיקר.

אפשר, שמחלוקת זו בין התנאים ובין הראשונים נוגעת לעניין יסודי במסכת כולה. ה"נזירות" היא תופעה הלכתית מוכרת, הכוללת איסור שתיית יין, איסור תגלחת ואיסור טומאה למתים. עם זאת, המילה נזיר מופיעה בתורה גם בהקשרים נוספים. כך, למשל, נצטוו הכהנים בפרשת אמור (ויקרא כב, ב):

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי ה' ".

בקריאה פשוטה של הפסוק, ברור שהכהנים אינם נדרשים לקבל על עצמם איסורי נזירות, והמילה "וינזרו" בפסוק זה עוסקת בחובת הכהנים להימנע מחילול קדשי בני ישראל. ואכן, רש"י על אתר פירש:

"וינזרו - אין נזירה אלא פרישה".

להלן בדבריו הביא דוגמאות נוספות מן המקרא לכך שהשורש נ,ז,ר משמעותה פרישה והתרחקות.

רש"י חזר על דבריו גם בפתחה של פרשיית הנזירות בחומש במדבר, שם כתב:

"נדר נזיר - אין נזירה בכל מקום אלא פרישה ... להזיר לה' - להבדיל עצמו מן היין לשם שמים".

ובכן, הנזירות היא פרישה והבדלה: הנזיר ההלכתי הקלאסי פורש מן היין ומן הטומאה, אך מצאנו גם פרישות ונזירות מעניינים אחרים.

ניתן לומר כי בכך בדיוק נחלקו התנאים והפוסקים. על פי פשטות המשנה, ובעקבותיה פסק הראב"ד, נזירות היא תופעה ייחודית. לדעת בית הלל, אדם נתפס אף בגמר דבריו, ועל כן היות שהזכיר גרוגרות, לא חלה עליו הנזירות הרגילה, שכן אין נזירות מגרוגרות. בד בבד, לא ייתכן שנאסר בגרוגרות גרידא, נזירות היא מן היין בלבד.

ר' נתן, ובעקבותיו גם הרמב"ם, ראו בנזירות נדר רגיל. לפיכך, נזיר בסתמא הוא נזיר מן היין ומן הטומאה, אך ישנם גם "נזירים" אחרים, ובהחלט יכול אדם "לנזור" מן הגרוגרות, והוא אסור באכילתן. לכשנדקדק בדבר, נמצא כי הרמב"ם אכן פתח את הלכות נזירות בקביעה:

"הנזירות הוא נדר מכלל נדרי איסר שנאמר 'כי ידור נדר נזיר וגו' (במדבר ו, ב) ".

לאמור – אף שמדובר על תופעה הלכתית ייחודית, סוף סוף הנזירות אינה אלא נדר איסר. על כן, כאמור, את הביטוי "הריני נזיר" ניתן "לגייס" גם לטובת איסורי הנאה אחרים