נזיר דף יב – 'כמחצה על מחצה דמי'

  • הרב ירון בן צבי

 

דף יומיומי

נזיר דף יב – 'כמחצה על מחצה דמי'

במסכת קידושין אנו למדים שאדם יכול לקדש אשה באמצעות שליח. במקרה בו אדם אמר לשלוחו לך וקדש לי אשה ולא ציין מי האישה שברצונו לקדש, אסור המשלח בכל הנשים משום שקיימת חזקה ששליח מבצע את שליחותו1 וקיים החשש שמא במידה וירצה לשאת אשה כל שהיא, היא תהיה למעשה קרובתה של אשתו מן השליח. ממילא נמצא שהמשלח אסור בכל הנשים שבעולם.

רבי יוחנן מבאר שהסיבה שהמשלח אסור בכל הנשים היא משום שהוא סובר כי האשה נחשבת 'קבוע' והכלל אומר שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי; לדבריו בשונה מ'עוף' שאין לו קביעות משום שהוא עובר הוא ממקום למקום, לאשה יש קביעות ואף אם הקידושין נעשו מחוץ למקום הקבוע שלה מכל מקום לאחר מכן היא חזרה לביתה – מקום הקביעות שלה. לכן אומר רבי יוחנן שבעופות הדין נקבע על פי 'רוב' ובנשים הדין נקבע על פי 'קבוע'.

השאלה או התמיהה המתבקשת מהאמור הוא שאם נמצא שהדין הוא שאסור למשלח לשאת את כל הנשים שבעולם משום שקיים החשש הן קרובות של האשה שהשליח קידש בשבילו, הרי שיש לקביעה זו השלכה נוספת והיא שלכל העולם אסור יהיה לשאת אשה משום שהצד השני של החשש הוא שכל אשה היא ספק נשואה למשלח ולכן אסורה לאחר שכן הכלל הוא 'כמחצה על מחצה דמי'.

בעלי התוספות כתבו כי מה שאומר רבי יוחנן הוא רק קנס ולא איסור מהתורה. כלומר, אף למשלח מותר מהתורה לשאת אשה אלא שחכמים קנסו אותו על מעשהו הפזיז שמינה שליח לקדש אשה מבלי לדאוג שלא תגרם בכך תקלה. קנס זה נעשה תחת הכלל של 'קבוע', אך אין קנס זה לשאר העולם שכן רק המשלח הוא שהיה צריך להיזהר ולא שאר העולם. ההשלכה המעשית של האמור הוא שבעוד למשלח אסור לשאת כל אשה שבעולם, על שאר העולם לא חל איסור זה.

ההסבר לחלוקה בין קבוע רגיל לקבוע אצל אשה הוא בכך שמהתורה דין קבוע נאמר במה שניכר באופן מובהק וניתן להבחין בין האסור למותר. במקרה בו לא ניתן לדעת מי האשה המקודשת הדין הוא על פי 'רוב'; האמור בסוגייתנו שהדין נקבע על פי 'קבוע' הוא רק ביחס למשלח.

לפי הסבר זה, את דברי ריש לקיש יש להסביר כך שהוא טוען שאם מדובר בקנס של חכמים על חוסר זהירות היה צריך לקנוס אף את מי שלא דאג שלא יפרח אחד מן העופות; על כך עונה לו רבי יוחנן שלעופות אין קביעות כלל ולכן לא קבעו חכמים קנס בעוד שלגבי אשה יש קביעות מסויימת ולכן שייך לקבוע קנס.

__________

1 אמירה זו היא עקרונית ולא בהכרח יוצרת חלות של איסור במקרה דנן משום שבשונה ממקרה בו כל מעשה השליחות תלוי ברצונו של השליח, בקידושין האשה צריכה להסכים ולכן אף אם רצה השליח מאוד לבצע את שליחותו אין זה אומר שבהכרח הצליח לבצע אותה.