נזיר דף לג – תוך כדי דיבור

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו נעשה שימוש בכלל 'תוך כדי דיבור' (לעיל בדף כ ע"ב מבואר שפרק הזמן הזה מוגדר כזמן הנדרש לשאילת שלום של תלמיד לרבו), בבירור מצב בו אדם תלה את הנזירות בשני תנאים אשר סותרים האחד את השני. במצב זה, בפשטות, הכלל האחרון מכריע משום שהדרת הנדר היא על דעת התנאי השני. במסגרת דיון זה, אנו למדים בדברי בית הלל כי אדם יכול לחזור בו מנדר אם עשה זאת בשיעור הזמן שנקרא 'תוך כדי דיבור'.

כלל זה עוצמתי עד מאוד שכן מהגמרא במסכת נדרים (דף פז ע"א) אנו למדים שבכל התורה כולה דין זה תקף למעט מגדף, עובד עבודה זרה, מקדש ומגרש (ראה מסכת בבא בתרא דף קכט ע"ב). על כן, לאחר שכלל זה ישנו ודווקא בשל עוצמתו, יש לשאול מדוע יש לו יוצאים מן הכלל וייתכן ש'היוצאים מן הכלל' יעידו על הגיונו של הכלל.

לשיטת רבי משה בן נחמן (מסכת נדרים שם) הכלל תקף משום שחכמים ראו צורך לאפשר לאדם לחזור בו בעת ביצוע פעולת קניין בכדי שיוכל אדם לומר שלום לרבו כשזה עובר לפניו בעת שמבצע קניין ולא יבוא לידי הפסד משום אמירת השלום. כך, בניגוד לקנין המוגדר כפעולה יום יומית, כאשר מדובר בדברים חמורים כמו מגדף, עובד עבודה זרה, מקדש ומגרש, חכמים לא ראו לנכון לפטור את האדם מעונש או להקל כל כך בדיני קידושין וגירושין.

רבנו ניסים (שם ד"ה והלכתא) תמה על הסבר זה שחכמים למעשה הפקיעו את כל הקניינים רק בשל האפשרות שרבו של אדם יעבור בדיוק בזמן התרחשותם. לשיטתו הזמן שאדם מגיע לידי החלטה שלמה הוא 'תוך כדי דיבור', ורק לאחר פרק זמן זה האדם שלם באמת עם פעולתו, ולכן נתנו חכמים שיעור זמן לאדם לבטל פעולה שעשה. אמנם, החלטות משמעותיות במיוחד כגון קידושין הן פעולות שהחשיבה אודותיהן הייתה משמעותית יותר מפעולות רגילות ולכן הן לא נכללות בכלל המדובר. חשוב לשים לב לכך שלכאורה למרות שכל אדם מקדיש כמות מחשבה שונה לגבי פעולות שונות רק כמה פעולות בודדות יצאו מן ההיתר 'לחזור בתוך כדי דיבור'. יתר על כן, מדבריו ניתן להבין כי פרק הזמן של 'תוך כדי דיבור' הוא זמן שבו ההחלטה עדיין לא נכנסה לתוקף, ואם נכון הדבר מדוע יש חילוק בין סוגי החלטות שונות. כלומר, לא הזמן שהושקע בחשיבה על הפעולה הוא המשמעותי אל מה שקובע הוא הזמן שלאחריו מתחילה הפעולה להיכנס תוקף.

אפשר לומר שאכן גם בדינים היוצאים מן הכלל, מעיקר הדין הכלל תקף ומה שנאמר בגמרא שיש מקרים שבהם הכלל לא תקף הוא משום שראו חכמים צורך להחמיר בדינים מסויימים. באופן זה כותב רבי שמואל בן מאיר, מדבריו מובן כי הסיבה שכאשר אדם סותר את אמרותיו תוך כדי דיבור האחרון הוא שקובע משום שהראשון כלל לא חל.

אמנם אפשרות להבין את הכלל בדרך זו אינו עולה בקנה אחד עם רוב הראשונים ואף להלכה לא נפסק כן שלהלכה נפסק בקידושין שבחזרה תוך כדי דיבור האשה מקודשת אך מדברי רבי יוסף קארו נראה כי סברה זה בהחלט עומדת שכן באבן העזר סימן לח סעיף לד הוא כותב שהאשה מקודשת ובסימן מט סעיף ב הוא כותב מקודשת מספק.