נזיר דף מה – טבול יום ומחוסר כיפורים

  • הרב אברהם סתיו

הגמרא בסוגייתנו (מד ע"ב –מה ע"א) מעלה שאלה עקרונית בעניין מעמדם של "טבול יום" (אדם שטבל מטומאתו אך טרם העריב שמשו) ומחוסר כיפורים (אדם שטבל, ואף העריב שמשו, אך לא הביא את קרבנות טהרתו):

אמר אביי, אשכחתינהו לחבריה דרב נתן בר הושעיא דיתבין וקאמרין: 'ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד ונתנם אל הכהן' - אימתי הוא [בא]? בזמן שהוא טבל ועשה הערב שמש אין, לא טבל ועשה הערב שמש לא, אלמא קסבר: טבול יום של זב כזב דמי...
אלא אמר אביי, טבול יום של זב לאו כזב דמי, ואפילו הכי כיון דמחוסר כפרה לא עייל...
והתם מנלן? דתניא: טמא יהיה - לרבות טבול יום, עוד טומאתו בו - לרבות מחוסר כפרה.

העמדה הראשונה המוצגת בגמרא היא, ש"טבול יום דזב כזב". דהיינו, כשם שזב אסור בכניסה למחנה לוייה, כך גם טבול יום שטבל מטומאת זיבה. מסקנת אביי, לעומת זאת, היא שטבול יום אינו נחשב כזב, ועל כן מותר לו להיכנס למחנה לוייה, אלא אם הוא מחוסר כיפורים, ואז אסור לו. דהיינו, טבול יום אינו כזב, אך מחוסר כיפורים הוא כזב.

מהי מהות ההבדל בין שני המקרים? מדוע טבול יום אינו נחשב כזב ממש ואילו מחוסר כיפורים כן?

מו"ר הרב אהרן ליכטנזטיין זצ"ל דייק מתוך המשך דברי הגמרא שקיים הבדל מהותי בין שני הדינים. הברייתא שצוטטה לעיל מביאה מקור לאיסור הכניסה למחנה שכינה, המשותף לכל הדעות גם לטבול יום וגם למחוסר כיפורים: " טמא יהיה - לרבות טבול יום, עוד טומאתו בו - לרבות מחוסר כפרה".

מלשון הדרשה דייק מו"ר הרא"ל כי יש הבדל מהותי בין טבול יום למחוסר כיפורים. טבול יום הוא גברא טמא, "טמא יהיה", ללא חפצא של טומאה. דהיינו, הטומאה כולה כבר נסתלקה עם מעשה הטבילה, אלא שעל האדם עצמו רובץ עדיין דין של טומאה וריחוק בשל הטומאה שהייתה בו בתחילת היום. לעומת זאת, במחוסר כיפורים נאמר ש"עוד טומאתו בו", דהיינו, יש בו עדיין שאריות של טומאה ממשית, גם אם במינון נמוך.

לאור חילוק זה, קל להבין את חילוק הדינים לדעת אביי. דין טבול יום הוא דין מיוחד, חידוש שחידשה התורה שאדם שהיה טמא בתחילת היום אסור באכילת תרומה ובכניסה למחנה שכינה. אך בשום מובן אי אפשר לומר שיש בו עדיין טומאת זיבה, ומשום כך הוא יכול להיכנס למחנה לוייה, שהרי רק טומאת זיבה אוסרת כניסה למחנה לוייה. לעומת זאת מחוסר כיפורים איננו טמא גמור, אך הטומאה שיש בו היא שאריות מטומאת זיבה, ולא דין אחר, וממילא היא אוסרת עליו גם את הכניסה למחנה לוייה.