דילוג לתוכן העיקרי

נזיר | דף נא | קבורת המת בארון

הגמרא בדף נ"א מוסיפה לעסוק בדין בשר המת שהרקיב ובשאלה אם ובאילו תנאים יש בו טומאת מת. את עיוננו נקדיש לשאלה צדדית, יחסית, אשר אף היא, כמו זו שעסקנו בה אתמול, נוגעת לקבורת חללים שנפלו על קדושת השם.

הגמרא בסוגייתנו מבחינה, לעניין טומאת רקב, בין מת שנקבר בארון של שיש ובין מת שנקבר בארון של עץ. בארון של עץ החומר מרקיב יחד עם בשר המת, ובתערובת כזאת לא נאמרה למשה מסיני ההלכה של טומאת רקב.

האומנם נקברו מתים בארונות של שיש או של עץ? כבר בתורה נאמר שיוסף הצדיק הושם בארון במצרים, ובדברי חז"ל שכיח הביטוי "להביא ארון למת", ומשמע ממנו כי אומנם נוהגים היו לקבור בארון. גם בסוגייתנו מתייחסת הגמרא לקבורה בארון כדרך קבורה פשוטה, אלא שהיא מבחינה בין ארונות מסוגים שונים.

ראשונים ואחרונים דנו בשאלה זו של קבורה בארון. הרמב"ם (אבל פרק ד') מתאר את "מנהג ישראל במתים ובקבורה" וכותב: "ויש להן לקבור בארון של עץ". הרדב"ז על אתר מציע להסביר את דברי הרמב"ם לאור ההערה המציאותית שבסוגייתנו:

"ויש להם לקבור בארון של עץ וכו'. דסלקא דעתך אמינא בעינן בעפר ממש, קא משמע לן הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר".

לדעת הרדב"ז, הקבורה בארון עץ נובעת מן הרצון להחזיר את הבשר והעץ גם יחד אל העפר.

הרדב"ז רומז לכך שיש מעלה מיוחדת בקבורה בעפר. מקור הדברים בירושלמי במסכת כלאים (ט, א), המספר שרבי יהודה הנשיא ציווה על בניו שיקברוהו בארון הנקוב לארץ. גם משם מוכח שהקבורה הייתה בארון, אלא שהארון נדרש להיות נקוב אל הארץ כדי שהבשר ישוב אל העפר.

לאור אותה הנהגה של רבי יהודה הנשיא קבע הרמב"ן בספרו "תורת האדם" כי לכתחילה ראוי יותר לקבור ישירות בארץ, בלא ארון כלל. בעקבותיו פסק גם השולחן ערוך (יורה דעה שסב, א):

"ומכל מקום יפה לקברו בקרקע ממש".

בארץ ישראל התקבל מנהג זה של השולחן ערוך, ובצירוף טעמים שבתורת הנסתר, המהווים באופן קבוע שיקול מרכזי בהלכות אבלות, נקבעה ההלכה כי אין קוברים בארון כלל, עד כדי כך שהרב צבי פסח פרנק, רבה הראשי של ירושלים, הורה (בשו"ת הר צבי יורה דעה רס"ט) שאפילו מתים שעצמותיהם הועלו בארון מחו"ל יוצאו מן הארון וייקברו בקרקע ממש. כך כתב גם בשו"ת מנחת יצחק (ה, צא), תוך הדגשת האמור בסוגייתנו:

"והנה הגם שמצינו בש"ס ובשולחן ערוך שעשו בימים קדמונים ארונות למת מאבן ושיש וחרס, כמבואר בתוספתא שהובא במסכת נזיר דף נ"א, מכל מקום כיון דלא שמענו שיעשו כזה בדורתינו, מסתמא יש טעם בדבר, גם לבי מהסס לעשות חדשות...".

אלא שקהילה אחת יוצאת מן הכלל בעניין זה, והיא קהילת חללי צה"ל. הרב שלמה גורן (שו"ת משיב מלחמה חלק ג' ו, א) קיבל את עמדת צה"ל, וקבע שבצה"ל ייקברו כל החללים בארונות. לאחר שסיכם את המקורות השונים, כגון אלה שהוזכרו לעיל, שמהם עולה בבירור שמנהג ישראל היה לקבור בארונות, הוא מוסיף ועומד על הצורך המיוחד לקבור את חללי צה"ל בארון, לנוכח העובדה שעל פי ההלכה מי שנהרג בקרב או על קידוש השם נקבר עם בגדיו ולא מעוטף בתכריכים, וכן שלעיתים נקברים חללים שגופתם אינה שלמה. לאור נימוקים אלה, וכדי שלא לבייש את המתים והחיים, הורה הרב גורן לקבור בצה"ל בארון, וכך נהוג עד היום. כאמור, הרב פרנק התנגד לשינוי המנהג בעניין זה, אך הרב גורן מעיד בתשובתו שלעניין חיילי צה"ל נתן הרב פרנק את הסכמתו שייקברו בארון, מן הטעמים הנ"ל.

אומנם, על פי דברי הירושלמי הנ"ל (וראה גם ש"ך על השולחן ערוך שם), נהוג לנקוב את ארון הקבורה בצידו, כדי שיהיה חיבור ישיר בין המת ובין עפר הארץ.

יהי רצון שיתקיימו בנו דברי הנביא (ישעיהו כה, ח):

"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' א-להים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)