דילוג לתוכן העיקרי

נזיר | דף נג | חרב כחלל

הברייתא המובאת בסוגייתנו מחדשת את אחד הכללים החשובים בדיני טומאה:

"'וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת' – 'על פני השדה' זה המאהיל על פני המת, 'בחלל' זה אבר מן החי ויש לו להעלות ארוכה, 'חרב' הרי זה כחלל".

הברייתא מחדשת שכאשר חרב נוגעת במת היא נעשית כחלל עצמו, היינו אבי אבות הטומאה, והאדם הנוגע בה הופך לאב טומאה בעצמו. גם כאשר החרב נוגעת באדם טמא מת, הנחשב אב הטומאה, היא הופכת בעצמה לאב הטומאה כמותו, ולא לראשון לטומאה.

נקודה חשובה שנידונה בראשונים סביב דין זה היא שאלת ההיקף: באילו כלים נאמר דין "חרב כחלל"? לא נרחיב בכך כאן, ורק נעיר שלדעת הרמב"ם (טומאת מת ה, ג) הכוונה לכל כלי מלבד כלי חרס, לדעת הראב"ד (בהשגתו שם) הכוונה דווקא לחרב ממש, ומן התוספות בסוגייתנו עולה עמדת ביניים, שלפיה הכוונה לכל כלי מתכת.

בדברינו היום נבקש לנגוע בשאלה נקודתית יותר, אך בעלת משמעות עמוקה: מה דין אדם שהוא ראשון לטומאת מת (כגון שנגע באדם טמא מת) שנגע בכלי הנחשב כ'חרב'? באופן עקרוני, ראשון לטומאה מטמא רק אוכלין ומשקין, ולא כלים, ולכן אם היה מדובר בכלי שאיננו נחשב 'חרב' (כגון כלי עץ, לדעת התוספות) הוא היה נשאר בטהרתו. אך מה הדין כשמדובר בכלי הנחשב כחרב? בשאלה זו נחלקו הראשונים (חולין ב ע"ב):

א. לדעת רבנו חננאל הכלי ראשון, מדין 'חרב כחלל'.

ב. לדעת הרמב"ן והרשב"א הכלי אינו נטמא כלל, משום שלדעתם אין כאן דין 'חרב כחלל', וממילא אין ראשון לטומאה מטמא כלים.

אילו סברות עומדות בבסיס המחלוקת? אפשר להציע שתי הבנות:

האפשרות האחת היא שהמחלוקת היא בהבנת דין "חרב כחלל". לדעת הרמב"ן והרשב"א, דין זה הוא חלק מדיני העברת הטומאה הרגילים, אלא שנתחדש בו שהטומאה עוברת באותה רמה שבה הייתה במקור, וממילא הדין כפוף לכללים הרגילים, שלפיהם ראשון לטומאה אינו מטמא כלי. לעומת זאת, רבנו חננאל סבור שלא מדובר בדין של העברת טומאה אלא בדין שונה ומיוחד שבו החרב הופכת להיות אחד עם מקור הטומאה, וממילא אין הדין כפוף לכללי העברת הטומאה.

האפשרות האחרת (ועיין בקובץ שיעורים פסחים אות סז) היא שהראשונים נחלקו בהבנת הדין שכלי אינו מקבל טומאה מראשון לטומאה: לדעת הרמב"ן והרשב"א, התהליך של קבלת הטומאה מוולד אינו שייך בכלי, וממילא אין לחלק בין מקרים שונים, ואילו לדעת רבנו חננאל, באופן רגיל אין כלי מקבל טומאה מוולד טומאה רק משום שרמת הטומאה של שני לטומאה אינה יכולה לחול עליו, אך בדין 'חרב כחלל' הטומאה נשארת ברמה שבה הייתה במקור, דהיינו ראשון לטומאה, וממילא אין לה מניעה מלחול על כלי.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)