נזיר דף נג – חרב כחלל

  • הרב אברהם סתיו

הברייתא המובאת בסוגייתנו (נג ע"ב) מחדשת את אחד הכללים החשובים בדיני טומאה:

תניא: 'וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת' (במדבר יט, טז) - על פני השדה זה המאהיל על פני המת, בחלל - זה אבר מן החי ויש לו להעלות ארוכה, חרב – הרי זה כחלל.

הברייתא מחדשת שכאשר חרב נוגעת במת היא נעשית כחלל עצמו, היינו אבי אבות הטומאה, והאדם הנוגע בה הופך לאב טומאה בעצמו. גם כאשר החרב נוגעת באדם טמא מת שנחשב לאב הטומאה, היא הופכת בעצמה לאב הטומאה כמותו, ולא ל"ראשון לטומאה".

נקודה חשובה אחת שדנו בה הראשונים סביב דין זה היא שאלת ההיקף: באילו כלים נאמר דין "חרב כחלל"? אנו לא נרחיב בכך כאן, ונעיר רק כי לדעת הרמב"ם (טומאת מת ה, ג) הכוונה לכל כלי מלבד כלי חרס.  לדעת הראב"ד (בהשגתו שם), לעומת זאת, הכוונה היא דווקא לחרב ממש, ואילו התוספות בסוגייתנו מבטא עמדת ביניים וקובע כי הכוונה לכל כלי מתכת.

במסגרת העיון הנוכחי נבקש לנגוע בשאלה נקודתית יותר, אך בעלת משמעות עמוקה: מה דין אדם שהוא ראשון לטומאת מת (כגון שנגע באדם טמא מת) שנגע בכלי שנחשב כ'חרב'? באופן עקרוני, ראשון לטומאה מטמא רק אוכלין ומשקין, ולא כלים, וממילא אם מדובר היה בכלי שאיננו נחשב "חרב" (כגון כלי עץ לדעת התוספות) הוא היה נשאר בטהרתו. אך מה יהיה הדין אם מדובר בכלי שנחשב כחרב? בשאלה זו נחלקו הראשונים (חולין ב ע"ב):

א. לדעת רבנו חננאל הכלי יהיה ראשון מדין חרב כחלל.

ב. לדעת הרמב"ן והרשב"א הכלי לא ייטמא כלל, משום שלדעתם אין כאן דין 'חרב כחלל' וממילא אין ראשון לטומאה מטמא כלים.

אילו סברות עומדות בבסיס המחלוקת? אפשר להציע שתי הבנות שונות. אפשרות אחת היא שהמחלוקת היא בהבנת דין "חרב כחלל". לדעת הרמב"ן והרשב"א, דין זה הוא חלק מדיני העברת טומאה הרגילים, אלא שנתחדש בו שהטומאה עוברת באותה רמה שבה הייתה במקור. ממילא הדין כפוף לכללים הרגילים לפיהם ראשון לטומאה אינו מטמא כלי. לעומתם סבור רבנו חננאל שלא מדובר בדין של העברת טומאה אלא בדין שונה ומיוחד שבו החרב הופכת להיות אחד עם מקור הטומאה, וממילא אין הדין כפוף לכללי העברת הטומאה.

אפשרות אחרת היא להבין שנחלקו בהבנת הדין שכלי אינו מקבל טומאה מראשון לטומאה: לדעת הרמב"ן והרשב"א, התהליך של קבלת הטומאה מוולד אינו שייך בכלי, וממילא אין לחלק בין מקרים שונים, אך לדעת רבנו חננאל, באופן רגיל אין כלי מקבל טומאה מוולד טומאה רק משום שרמת הטומאה של "שני לטומאה" לא יכולה לחול עליו. אך בדין "חרב כחלל" הטומאה נשארת ברמה שבה הייתה במקור, דהיינו "ראשון לטומאה", וממילא אין מניעה שתחול על כלי! (ועיין בקובץ שיעורים פסחים אות סז)