נזיר דף נו – ביאת מקדש

  • הרב ירון בן צבי

המשנה בסוגייתנו ממשיכה לעסוק בהלכות נזיר לגבי הטומאות עליהן אין הוא מגלח. נאמר כי לדעת רבי יהושע כל טומאה מן המת שנזיר מגלח עליה מחייבית על ביאת מקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה, אין חייבים עליה על ביאת מקדש. רבי מאיר אומר על דבריו שלא תהא זו קלה מן השרץ.

למעשה רבי יהושע אומר שאם אדם נטמא באחת מהטומאות המוזכרות1 במשנה אשר מובאת בסוגיה שבדף נד (ע"א) ונכנס בטומאת מת2 זו למקדש, אין האדם מתחייב בכרת כאשר נכנס במזיד, או בקרבן כאשר נכנס בשוגג. דבריו של רבי מאיר מובנים, שכן אם אדם שנטמא משרץ3 חייב משום ביאת מקדש, אזי לא יתכן לומר שבטומאה מן המת שהיא חמורה יותר לא יהיה אדם חייב על ביאת מקדש. 

הרמב"ם (הלכות טומאת מת פרק ג הלכה ג) הסביר את דבריו של רבי יהושע בכך שהטומאות המדוברות אינן מהתורה ולכן לא חייבים עליהן משום ביאת מקדש. כלומר, טמא שחייב כרת על ביאת מקדש הוא מי שנטמא בטומאות מן המת שעליהן הנזיר מגלח. האמור בתורה (במדבר יט, יא):

 "הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים"  

הנו דווקא לגבי אדם שנטמא בטומאות שעליהן הנזיר לא מגלח וזאת על אף שהוא טמא שבעה – השוני הוא שעל טומאות אלה אין הוא מתחייב משום ביאת מקדש. זאת בשונה מהאמור בתורה:

"כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ" (במדבר יט, יג)

בפסוק האחרון מדויק הלשון 'אשר ימות' ורק טמא מת כזה שנטמא ממת עצמו חייב על ביאת מקדש.

________

[1]  כגון: כיסוי של ארון המת, דפנות הארון מהצדדים ושאר הטומאות.

2מצורע, זב וזבה חייבים משום ביאת מקדש (רמב"ם הלכות ביאת מקדש פרק ג הלכה ט והלכה יג).

3 או כל טומאה אחרת שחייבים עליה משום ביאת מקדש.