נזיר דף נח - הקפת הראש במספרים

  • הרב אביהוד שורץ

בעיון הקודם הבאנו את טעמי איסור הקפת הראש. מטעמו של הרמב"ם ניתן להסיק, לכאורה, שעיקר האיסור הוא בתוצאה. לדבריו, אם אדם הקיף את ראשו, הרי הוא נדמה לכמרי עבודה זרה, ומשום כך התורה אסרה זאת. אלא, שבעניין זה עצמו נחלקו ראשונים, ודווקא הרמב"ם נקט להקל, וכדלהלן.

הגמרא בסוגייתינו (דף נ"ח ע"ב) מצטטת את הברייתא המגדירה את איסור השחתת הזקן בתער:

"אי לא תשחית, יכול ליקטן במלקט וברהיטני חייב? תלמוד לומר: 'ופאת זקנם לא יגלחו' (ויקרא כא, ה). איזו גילוח שיש בו השחתה? הוי אומר: זה תער".

עיון בפשוטו של מקרא מלמד, שביחס לגילוח הזקן התורה אכן ציוותה "לא תשחיתו", (כאשר על פי מסורת חז"ל ההשחתה היא רק בתער), אך בנוגע להקפת הראש, התורה לא השתמשה בלשון השחתה, וכאמור, כל שראשו מוקף ונראה ככומרי עבודה זרה נראה היה לאסור. ואמנם, הרא"ש (מכות, ג' ב') כתב בפירוש:

"אפיאות זקן קאי אבל אפיאות ראש לא בעינן תער, וכן משמע בגמרא ... דלא פירש בו גילוח של השחתה כמו בזקן אלא בהשואה כל דהו משמע דחייב".

אלא, שכבר התוספות (לעיל מא ע"ב, ד"ה השתא) עמדו על כך שבעניין זה קיימת סתירה בדברי חז"ל עצמם. מצד אחד, נאמר בפסיקתא (פרשת מצורע):

"ולפי שיש בראש מה שאין בזקן ובזקן מה שאין בראש שהראש אסור במספרים כבתער".

ואם כך, הרי זה מפורש כדברי הרא"ש. אך מאידך, בתוספתא מכות (ד', י') נאמר להדיא:

"ואינו חייב עד שיקיפנו בתער".

התוספות והרא"ש נתנו דעתם על כך, והציעו לבאר:

"והא דתניא בתוספתא, היינו כעין תער ואפילו במספרים".

כמובן, מדובר על פירוש דחוק בלשון התוספתא, אך הוא מתיישב מן הסברה, לאור ההבחנה שבין איסור הקפת הראש ובין איסור השחתת הזקן.

והנה, הרמב"ם (הלכות עבודה זרה, י"ב ו') פסק כפשטות דברי התוספתא:

"ומותר ללקט הפאות במספריים לא נאסר אלא השחתה בתער".

הכסף משנה שם טוען, שכך מפורש גם במשנה במכות (דף כ'), שם נאמר, לדעת חכמים, "ואינו חייב עד שיטלנו בתער". הרא"ש חלק על כך, וטען שדברים אלה שבמשנה מוסבים על איסור השחתת הזקן, ולא על איסור הקפת הראש. אמנם כאמור, בתוספתא אכן מפורש כדברי הרמב"ם.

מסתבר, שעמדת הרמב"ם מבוססת על כך שאיסורי הקפה והשחתה הוקשו והושוו זה לזה (וראה על כך בתוספות בסוגייתינו, נז ע"ב ד"ה ורב אדא). על כן, אף שמצד טעמא דקרא ראוי היה לאסור כל תספורת של הפאות, ולאו דווקא בתער, הרי שלמעשה יש לאסור רק הקפה בתער. מכאן, לכאורה, שאין איסור על אדם "לעשות קרחת", אם אינו עושה זאת בתער.

השולחן ערוך (יורה דעה, קפ"א ג') הביא את המחלוקת:

"אינו חייב אלא בתער. ויש אוסרים במספרים כעין תער, ויש לחוש לדבריהם".

יש לשים לב, כי השולחן ערוך דייק בדברי התוספות והרא"ש, וקבע שאף אם אוסרים במספרים, היינו רק כעין תער. מכאן כתבו הפוסקים (ראה שו"ת נודע ביהודה, יורה דעה תניינא, פ"א; הוא מתייחס להשחתת הזקן, אך נראה מדבריו שהיקל גם בהקפת הראש), שמי שהקיף את שערו וגילח את פאותיו בעזרת משחה המשירה את השיער, לא עבר כל איסור, דבזה לא הוי כלל כעין תער.

נמצא איפוא, שלכולי עלמא האיסור נוגע גם לעצם פעולת התספורת וההקפה, ולא רק למציאות שבה ראשו של אדם מוקף, ולמעשה הוא קרח. אמנם, הסרת השערות בעזרת משחה אינה שכיחה היום, ועל כן ראוי לעורר על כך שתספורת שלמעשה יוצרת קרחת בכל הראש, אסורה אף בעזרת מכונת תספורת, שהיא ככל הנראה "מספרים כעין תער", וכאמור מסקנת ההלכה היא שיש לחוש לכך, אף שהרמב"ם היקל בזה.