נזיר דף נט – נשיאת נשק על ידי נשים

  • הרב אברהם סתיו

שאלת נשיאת נשק על ידי נשים היא שאלה בעלת חשיבות מעשית רבה, שנידונה בדברי הפוסקים בשני הקשרים עיקריים:

א. סוגיית גיוס נשים לצה"ל.

ב. הליכה עם כלי נשק במצב בטחוני רעוע, בדומה לשעה שבה נכתבות שורות אלו.

המקור העיקרי בשאלה זו נמצא בסוגייתנו (נט ע"א):

רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? ת"ל: 'לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש גבר שמלת אשה' (דברים כב, ה) - שלא יתקן איש בתיקוני אשה.

את דברי רבי אליעזר בן יעקב אפשר להבין בשתי דרכים שונות, אשר קיימים הבדלים מהותיים ומעשיים ביניהן.

דרך אחת עולה מתוך לשון הרמב"ם, אשר פסק את דברי רבי אליעזר בן יעקב בניסוח שונה מאד מן המקור. בהלכות עבודה זרה (יב, י) כתב:  

לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו.

הרמב"ם כלל את כלי הנשק (כובע ושריון) בתוך מגוון דוגמאות של בגדים גבריים האסורים בלבישה לנשים. וכך ביאר זאת הרב חיים דוד הלוי (עשה לך רב ג, כד):

אלא שיותר נראה שהתכוין הרמב"ם ללמדנו הלכה רבתי, שמה שנזכר במקור, לא תצא אשה בכלי זיין למלחמה, הוא לאו דווקא, והשימוש בכלי זיין לאשה אסור גם ללא מלחמה, וראב"י תפס לשון זו משום שכך דרך העולם, לצאת בכלי זיין בשעת מלחמה, אבל האיסור הוא גם ללא מלחמה.

כלומר, כלי נשק הם בגדים גבריים, וככאלה הם אסורים בלבישה בלי תלות בהקשר שבו הם נלבשים. למעשה, ככל שלבגדים יהיה תפקיד ייצוגי ואסתטי יותר, כך הדבר ייאסר בצורה חמורה יותר, כפי שהמשיך הרב הלוי וכתב:

"וכל - שכן שאסור לאשה להחזיק בחרב לשם קישוט בלבד".

הבנה זו של האיסור עשויה להעלות את האפשרות להקל בנשיאת נשק כאשר היא לא נעשית לשם קישוט. זאת משום שיטת הט"ז (יו"ד קפב, ד) שכתב שאיסור "לא ילבש" נאמר רק בלבישה לנוי, ולא בלבישה לשם צורך מעשי כגון הגנה מן החמה או מן הגשמים. ואכן, כך הציע הרב שבתאי רפפורט במכתבו לסבו, הרב משה פיינשטיין, שבו רצה להתיר לנשות גוש עציון לשאת נשק בשעה שהן הולכות בסמוך ליישובים ערביים.

אך הרב פיינשטיין (אגרות משה או"ח ד, עה) לא קיבל סברה זו, והציג דרך שונה לחלוטין בהבנת אופי האיסור:

הנה מצד טעם הט"ז והש"ך בשם הב"ח דדרך נוי וקשוט אסור, הוא רק בבגדים וקשוטים והעברת שער, אבל הלאו דאיכא ללבוש כלי זיין ולצאת למלחמה אין זה כלל ענין נוי וקשוט אלא שהוא איסור אחר שאיכא גם כן בכלל לאו זה, משום דגם לבישת כלי זין ויציאה למלחמה הוא גם כן רק כלי גבר הן שאיסור זה אינו נוגע ליפוי כלל אבל לבישה זו ויציאה זו היא רק כלי גבר ואסור לאשה ללובשם.

ואדרבה יש מקום לומר דאיסור לבישת כלי זין לנוי וקשוט יהיה מותר אם עצם הכלי זין יהיה דבר שהוא נוי... משום דאיסור לבישת כלי גבר דאמר ראב"י על כלי זין הוא כשלובשת למלחמה.

הרב פיינשטיין מדייק בלשונו של רבי אליעזר בן יעקב, שבניגוד לרמב"ם לא דיבר על לבישה אל כלי הנשק אלא על יציאה למלחמה עמם, שהאיסור איננו דומה כלל לאיסור "לא ילבש" הרגיל. המוקד כאן איננו בלבישת הנשק, אלא ביציאה עמו למלחמה. ממילא, יש מקום דווקא להתיר לבישה של הנשק כתכשיט, ואילו שימוש מלחמתי יש לאסור.

כיוון זה עולה גם מדברי רבים מן המפרשים על התורה (דברים כב, ה) שקישרו את האיסור לכך שלא ראוי שאישה תשתתף במלחמות. כך למשל כתב האבן עזרא (שם):

"כי האשה לא נבראת כי אם להקים הזרע, ואם היא תצא עם אנשים למלחמה תבא בדרך לידי זנות".

ועיין בציץ אליעזר (כ, לא) שהביא מקורות נוספים לכך ולבסוף הסיק:

" למדנו מכל האמור שהאיסור בזה מתחלק לשתים: א) איסור נשיאת כלי זיין לאשה ב) איסור יציאה למלחמה עם אנשים".

למרות זאת, הרב פיינשטיין מסיק שאפשר להתיר נשיאת נשק, וזאת מן הטעם הבא:

אבל בעצם לדינא פשוט שבמקומות שקרוב להערביים הרוצחים שאין יראין מהממשלה, כמעשים בכל יום, מותרות הנשים לישא כלי זיין לא רק להצלה מהריגה ממש אלא אף להנצל מהכאות בעלמא. שבמלחמות קטנות אלו הא נמצאות הנשים כאנשים בהכרח, שלכן לא שייך חלוק בין גברי לנשי במה שצריכין ליקח להנצל דיש ליקח מה שיותר עדיף לזה וכל עניני נשק יש להחשיב דרכן דתרוייהו בין גברי בין נשי בזה.

הרב פיינשטיין מסביר שאיסור יציאה למלחמה הוא דווקא כאשר מדובר במלחמה בעל אופי צבאי, שנשים בדרך כלל מודרות ממנה. אך קטטות רחוב יומיומיות הן מנת חלקן של נשים בדיוק כמו של גברים, וכן התנכלות של מפגעים בדרכים. משום כך נשיאת נשק בהקשר כזה איננה בגדר "כלי גבר" והיא מותרת לכתחילה. ולמעשה גם הרב הלוי התיר מטעמים דומים:

ומכאן שעיקר האיסור הוא לעשות שימוש בכלי נשק כאנשים דרך קבע, זה מה שנאסר לאשה, אבל במקרה מסויים שבא לידה אויב העם, או אדם מסוכן וכדומה, פשוט שלא נאסר השימוש בכלי זין, ואין צריך לומר אם נוצר מצב שצריכה אשה להגן על חייה או חיי ילדיה וכדומה, שמותר לה ומצוה בידה להשתמש בנשק ולקיים מצות הבא להורגך השכם להורגו.

ולכן, במסגרת אפילו חצי - צבאית סדירה וכדומה אין מקום להיתר, לא אימונים, וכל - שכן שלא שירות, אבל במסגרת הגנתית, בתנאי חיינו, תחת איומי פורעים ומרצחים, יש בסיס נרחב להתיר, שכן חייבים הננו לשמור על עצם קיומנו, ואין מי שפטור מחובה זאת, וביחוד לאותם הגרים בספר. ופשוט שגם נשים חייבות ללמוד לאחוז בנשק מגן, להגן על חייהן וחיי בני משפחתן, בכל שעת צרה שלא תבוא, וכן תלמידות בתי - ספר חייבות לדעת להשתמש בנשק להגנתן.