נזיר דף סא – במי שיש לו אב

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו אנו למדים כי המסקנה מהפסוק 'לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא יטמא' (במדבר ו, ז)  היא שדיני נזירות לא חלים על מי שאינו ישראל, משום שדינים אלו נאמרו רק על מי שיש לו אב ולעניין זה מי שהוא לא ישראל אינו נחשב כבן לכל דבר ועניין למי שהוא 'אביו';

נפשט את הדברים: על פי ההלכה, יש דינים שלגביהם אינו ישראל אינו מוגדר כבן ביחס לאביו מבחינה הלכתית, אחת הדוגמאות לכך היא נזירות.

במסכת יבמות (דף צז ע"ב) הטענה שאין הגדרת הלכתית של אב למי שאינו יהודי נאמרת בצורה פחות מסוייגת; במסגרת הסוגיה שם מובאת הברייתא הבאה:

"שני אחים תאומים גרים, וכן משוחררים – לא חולצין ולא מייבמין, ואין חייבין משום אשת אח; היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה – לא חולצין ולא מייבמין, אבל חייבין משום אשת אח".

כלומר, מברייתא זו עולה כי בין שני אחים שנתגיירו אין קשר הלכתי, זאת למרות  קיומו של קשר ביולוגי (יבמות כב, ע"א); משמעות קביעה זו היא מרחיקת לכת -  לדוגמא, אין עליהם איסור לשאת האחד את גרושת 'אחיו'; (זאת בניגוד לאחים 'שלידתן הייתה בקדושה', שנאמר שחל עליהם איסור של אשת אח  משום שיש ביניהם יחס הלכתי). 

מהאמור ניתן להסיק כי הדעה בהלכה אשר סוברת כי הלידה היא המגדירה את גורם הייחוס לאם (אל מול הגנטיקה), משום שניתן לומר שבזמן גיור האם מתבטל הייחוס הגנטי של העוברים ברחם מדין "גר שנתגיר כקטן שנולד", אך בכל זאת קיים לגבי התאומים יחס הנקבע בזמן הלידה - יחס אימהות. יחד עם זאת, נראה שטענה זו קשה מעט. כלומר מקובל בידנו הדין של 'גר שנתגיר כקטן שנולד' לגבי אדם קיים, אולם לטעון זאת על מי שעדיין לא נולד צריך לכך ראיה. יתר על כן, מהאמור בסוגייתנו יש ראיה שדין זה לא נאמר לגבי מי שעדיין לא נולד- 'אין אב למצרי' (והוא הדין לכל מי שאינו יהודי).

נרחיב: מבואר שקיימות שתי אפשרויות לבטל דין יחוס של צאצא של אדם שאינו יהודי: הראשון קשור לדין אותו אפיינו לעיל - מדין 'גר שנתגייר כקטן שנולד', והשני הוא מדין 'אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה'. מכך שדין 'גר שנתגייר כקטן שנולד' ישנו רק באדם שכבר נולד ולא במי שעדיין לא נולד (– עובר), יש צורך לבסס את דיוננו  רק על הדין השני - 'אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה' אך דין זה שייך רק לגבי אב שאינו יהודי (ולא לגבי אם שאינה יהודייה). על כן, לגבי עובר שטרם נולד, נראה לומר מכך שאין הכללים הללו רלוונטיים. הילכך, גם אין ניתוק של הקשר הגנטי בין העובר והוריו. האמור מכל הנ"ל הוא שנראה לומר שהאם ההלכתית, אף אם הלידה אינה המגדירה את היותה האם1, תהיה זו בעלת המטען הגנטי.

מכל מקום, מהברייתא הנזכרת אנו למדים שלמי שאינו ישראל אין קרבה משפחתית לבניו; שהרי אף בלידת האחים אין נוהג בהם דין של יבום וחליצה משום שהם לא אחים מהאב, ולא מהסיבה שגר שנתגייר כקטן שנולד שכן אסור להם לשאת האחד את אשת השני אלא בשל הקרבה המשפחתית לאמם. מכאן משמע שלא הייתה להם קרבה משפחתית לאביהם עוד קודם שנהיו ישראל