נזיר יא – סבור הייתי שחכמים מתירין לי

  • הרב ירון בן צבי

במשנה (יא ע"א) הובאו שתי מחלוקות בין רבי שמעון לחכמים, הנראות כסותרות זו את זו:

יודע אני שיש נזירות, אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין - הרי זה אסור, ור' שמעון מתיר.

יודע אני שהנזיר אסור ביין, אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי, מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין, או מפני שאני קובר את המתים - הרי זה מותר, ור' שמעון אוסר.

במקרה הראשון הנזיר לא ידע על קיומו של אחד מדיני הנזירות. חכמים סבורים כי במקרה זה חלה עליו נזירות מלאה ואילו רבי שמעון מתיר לו לשתות יין. במקרה השני, מדובר על מצב שהנזיר יודע על קיומו של האיסור, אלא שהוא סובר שמצבו המיוחד יתיר לו את הדבר. במקרה זה הדעות מתהפכות - רבי שמעון אוסר ואילו חכמים מתירים.

על פניו נראה כאילו שני המקרים דומים זה לזה: הנזיר חשב שאחד האיסורים לא יחול עליו. ומשום כך תמהה הגמרא (יא ע"א - יא ע"ב) מדוע דעות התנאים מתהפכות:

והאמרת רישא: אסור, ורבי שמעון מתיר! אימא נמי: הרי זה אסור, ור"ש מתיר.

ואיבעית אימא: לעולם לא תיפוך, התם רישא כגון דנזר מחדא, לרבנן דאמרי דאפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר - ואסור, לר' שמעון דאמר עד שיזיר מכולם - מותר;

סיפא דנדר מכולהו ואיתשיל מחדא, לרבנן דאמרי אפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר, כי מתשיל מחדא מינייהו אישתרי, לרבי שמעון דאמר עד שיזיר מכולם, כי מתשיל נמי מההוא עד דמתשיל מכולהו.

ההצעה הראשונה של הגמרא היא להפוך את הדעות בכדי להתאים את שתי המחלוקות זו לזו. בהצעתה השניה,  היא מחלקת בין המקרים באופן הבא: במקרה הראשון מדובר בנזיר שקיבל על עצמו מלכתחילה רק נזירות חלקית, על מקרה זה למדנו כבר בדף ג', וראינו כי לדעת רבי שמעון קבלת נזירות חלקית אפשרית ולדעת חכמים לא, במקרה השני מדובר במי שקיבל על עצמו נזירות מלאה ונשאל על אחד מפרטיה. כאן הדעות מתהפכות, ודווקא חכמים סבורים שהנדר מותר ואילו רבי שמעון סובר שלא.

נראה כי המחלוקת בין הלשונות בגמרא נעוצה בחקירה היסודית שהבאנו בדף ג' בעניין קבלת נזירות חלקית. נזכירה בקצרה בהקשר הנוכחי:

א. לדעת חכמים הנזירות היא מקשה אחת ומשום כך די בכך שאדם מתחייב בחלק ממנה כדי שיתחייב בכולה. לפי גישה זו, גם אם אדם נשאל על אחד מדיני הנזירות, נשארו דינים אחרים שחלים עליו והם אמורים לחייב אותו בנזירות גמורה. זו דעת הלישנא קמא בגמרא, שלא מחלקת בין המקרים.

ב. לדעת חכמים מעשה קבלת הנזירות הוא מעשה גורף שמחיל את האיסורים כולם. לפי אפשרות זו אפשר להבין שבדומה לקבלה גם מעשה השאילה על חלק מהנזירות מתייחס לנזירות כולה ועל כן הוא יכול להתיר אותה.