חולין | דף קו | נטילת ידיים לסעודה

אחת הפעולות הנדרשות להפרדה בין אכילת חלב ואכילת בשר היא רחיצת הידיים. לאור הלכה זו, מפרטת הגמרא בדפים קה-קז את הלכות נטילת ידיים. שלושת הדפים הללו הם המקור המרכזי להלכות נטילת ידיים לסעודה, הלכות "מים אחרונים", ולחלק ניכר מהלכות נטילת ידיים שחרית. מטבע הדברים, לא נוכל לעסוק כאן בכל פרטי ההלכות, ועל כן נתמקד בעניין מרכזי אחד, הנוגע לטעם תקנת נטילת ידיים לסעודה. בגמרא נאמר (דף קו עמוד א):

"אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: נטילת ידים לחולין מפני סרך תרומה, ועוד משום מצוה".

מדבריו של רב אידי עולה, כי ישנם שני טעמים לנטילת ידיים. הטעם הראשון הוא "סרך תרומה", ומסביר רש"י:

"שירגילו אוכלי תרומה ליטול ידיהם".

מדין תורה, אין אפשרות שטומאה תחול על איבר מאיבריו של אדם. עם זאת, חכמים קבעו שישנם מצבים שבהם ידיו של אדם נטמאות, ובכדי לגעת בקודש או בתרומה, עליו לטהר אותן בנטילה או בטבילה. פרטי ההלכה בעניין זה מבוארים ברמב"ם בפרק השמיני מהלכות שאר אבות הטומאה.

היות וישנה אפשרות (מדרבנן) שרק הידיים ייטמאו, קבעו חכמים כי הידיים לעולם מוגדרות טמאות. הרמב"ם מנסח זאת כך (הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ח הלכה ח):

"שלמה המלך ובית דינו גזרו על כל הידים שיהיו שניות, ואף על פי שלא ידע בודאי שנטמאו, מפני שהידים עסקניות, ולא גזר שלמה על הידים טומאה אלא לקדש ואחר כך גזרו חכמים שאחריו אף לתרומה, ולפיכך צריך נטילת ידים לתרומה".

אם כן, חכמים חששו שמא נטמאו הידיים בטומאה כלשהי, ולכן קבעו שיש ליטול ידיים קודם אכילת תרומה. הראב"ד על אתר מוסיף, על פי סוגייתינו:

"אמר אברהם: ואחר כך גזרו על אכילת חולין שצריך נטילת ידים".

ניכר, שלפנינו סידרה של גזירות דרבנן:

1. טומאת ידיים מדרבנן.

2. טומאת כל ידיים באשר הן, והחיוב לנוטלן לפני אכילת תרומה.

3. נטילת ידיים גם לפני אכילת חולין, כדי להרגיל את אוכלי התרומה להקפיד על טהרתה.

אפשר, שריבוי ההלכות והתקנות מדרבנן הוא זה שמוביל את הגמרא להדגיש, שהמצוה המיוחדת בנטילת ידיים היא המצוה לשמוע דברי חכמים.

אמנם, התוספות (קו עמוד א, ד"ה מצוה) מפרשים, כי המצוה לשמוע דברי חכמים אינה נוגעת לתקנת "סרך תרומה", אלא לטעם נוסף שיש בנטילת ידיים:

"ויש לומר דתקנו משום נקיות".

חובת הנקיות עשויה להתפרש בשתי דרכים. הפירוש הפשוט הוא, שחכמים ראו חשיבות רבה בשמירה על היגיינה אישית, ואף תיקנו תקנות לשם כך. פירוש נוסף נזכר בדברי המשנה ברורה (אורח חיים, סימן קנ"ח ס"ק א'; על פי מפרשים רבים שקדמו לו):

"טעם תקנת נטילה הוא משני דברים: אחד מפני סרך תרומה ... ועוד טעם לתקנת נטילה משום נקיות וקדושה, וסמכו בגמרא [ברכות נ"ג] אקרא דוהתקדשתם והייתם קדושים".

המשנה ברורה מיסב את תשומת הלב לגמרא במסכת ברכות (נג:), שם נאמר:

"דאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה במתניתא תנא: "והתקדשתם" - אלו מים ראשונים, והייתם קדשים - אלו מים אחרונים".

נמצאנו למדים, שהנקיות כוללת לא רק ניקיון כפשוטו, אלא התקדשות מיוחדת לקראת האכילה.

דומה, שעל פי ההצעה האחרונה ניתן לקשור את שני הטעמים. חכמים קבעו שיש ליטול ידיים, הן מחמת הזיקה שבין אכילת חולין ואכילת תרומה, והן מצד "והתקדשתם". באופן פשוט, אכילה היא עניין שבחולין, ומטרתה להשביע ולמלא את צרכיו הגשמיים של האדם. והנה, חידשו חכמינו כי ראוי להתייחס לאכילת חולין כדבר שבקדושה. אין זה מקרה, כי חכמים תיקנו נטילת ידיים קודם תפילה וקודם אכילה. התפילה היא אחד השיאים בעבודת ה', ונראה שכך יש לתפוס גם את האכילה. כאשר אדם מקפיד לאכול רק מזון כשר, לברך ברכות הנהנין בתשומת הלב הראויה וכן הלאה - שולחנו הופך למזבח, וכל אכילתו מתקדשת. האכילה היא ההזדמנות הטובה ביותר להנחיל ולהשפיע קדושה גם על עולם המעשה, וכאמור לעיל, נטילת ידיים שקודם האכילה מבהירה ומדגישה את אותה הזדמנות.