נטילת תרופות בשבת

  • הרב אביעד ברטוב

נטילת תרופות בשבת

מקור האיסור ליטול תרופות בשבת מצוי בגמרא בשבת נג ע"ב, המביאה גזירה של חז"ל שלא ליטול תרופות בשבת "משום שחיקת סממנים" - שמא יבוא האדם לרקוח לעצמו תרופה בשבת. ואכן, כך נפסק להלכה (טור שכ"ח, א): "כל רפואה אסורה לעשות בשבת, גזירה משום שחיקת סמנין. אבל כל דבר שיש בו סכנה - מותר".

מתי גזירה זו אינה חלה? ראשית, איסור נטילת התרופות נאמר רק בחולים שיש להם 'מיחושים' - כאבים בלבד, אבל חולה שיש בו סכנה (שנשקפת סכנה לחייו) או חולה שאין בו סכנה (שנשקפת סכנה לאחד מאבריו) - מותר לו לקחת תרופות. מלבד זאת, כאשר החולי הוא 'חולי של כל הגוף' - כלומר, כאבים חזקים מאוד שאינם מאפשרים לאדם לתפקד - כתב ה"משנה ברורה" שמותר לו ליטול תרופות (כשם שמותר לו לעבור על איסורים דרבנן בשינוי). יתר על כן: ה"שמירת שבת כהלכתה" (ל"ד, טז) פוסק שאפילו מי שחולה מעט ומרגיש שהוא הולך ליפול למשכב - לדוגמא, אדם המרגיש התחלה של כאב ראש חזק מאוד - מותר לו לעשות פעולות-מנע כדי שלא יגיע למצב שכל גופו כואב.

האם חז"ל אסרו באופן גורף נטילת תרופות בשבת? ה"ציץ אליעזר" טוען שאכן כך הדבר, וחז"ל אסרו אפילו נטילת תרופות שאין בהן חשש לשחיקת סממנים. ב"שולחן ערוך" עצמו יש סתירה בדבר: מחד, הוא פוסק ש"מותר לכפות כוס חם על הטבור... שכל אחד מאלו אין עושים בסמנים כדי שנחוש לשחיקה ויש לו צער מהם" (שכ"ח, מג); אך מאידך - "אין מתעמלין... בכוח כדי שייגע ויזיע" (שכ"ח, מב), למרות שההתעמלות אינה נעשית עם תרופות. הט"ז ואחרונים נוספים הסבירו שאדם החולה במחלה שיש לה תרופה - אסור לו להתרפא ממנה אפילו בלי תרופה, שמא ישתמש בתרופה. כיוון שיש תרופות המעודדות הזעה - אסור גם להתעמל בשבת כדי להזיע, שמא יבוא האדם להשתמש בתרופות אלו.

האם גזירת שחיקת סממנים שייכת גם בימינו, כאשר אף אחד אינו רוקח תרופות בביתו, וכל התרופות מיוצרות במפעלים גדולים? ה"ציץ אליעזר" דן בדבר, ופוסק למעשה לאסור כי עדיין יש אנשים המכינים לעצמם תרופות ביתיות, ועלולים לשחוק סממנים בשבת.

הפוסקים דנו באריכות באדם שצריך ליטול תרופות מדי יום במשך תקופה ארוכה, וה"ציץ אליעזר" (ח"ח סי' טו - קונטרס משיבת נפש פט"ו) מתיר זאת בשל סברה מעניינת: כל גזירת שחיקת סממנים שייכת רק באדם הצריך ליטול תרופה באופן חד-פעמי, ומחמת להיטותו להשיג את התרופה עלול לשחוק סממנים. אך כאשר הרופא עצמו מעיד שהמחלה לא תתרפא אחרי יום אחד - האדם פחות בהול, ואין חשש שישחק סממנים. ה"ציץ אליעזר" מעיר שלפי סברה זו, כאשר תקופת נטילת התרופה מסתיימת בשבת - אסור ליטול אותה בשבת האחרונה, שכן האדם בהול ליטול את התרופה האחרונה ולהביא מזור למחלתו.