נידה דף יא – וסת הקפיצות

  • יהודה רוזנברג
הגמרא דנה באשה שראתה דם לאחר שקפצה או שעברה עליה טראומה גופנית כלשהי, וקובעת ש"כל שתקבענה מחמת אונס – אפילו כמה פעמים לא קבעה וסת". כלומר, אם אשה עברה אירוע גופני כלשהו שעלול לגרום לה לראות דם – הראייה שאירעה לאחריו אינה יכולה להיחשב לצורך קביעת וסת (להגדרת וסת כ"וסת קבוע" עשויות להיות השלכות שונות, לקולא ולחומרא, כגון: במקרה שבו האשה לא בדקה בזמן הווסת – האם היא צריכה להניח שהיא ראתה? וסת קבוע גם עשוי לבטל וסתות שאינם קבועים, ואשה שיש לה וסת קבוע לא תצטרך לחשוש לוסתות אחרים, כגון "עונה בינונית" – שלושים יום מהראייה הקודמת – וכדומה).
בעקבות הלכה זו, המניחה שיתכן שאשה תראה דם בעקבות קפיצה וכדו', נחלקו הראשונים אם אפשר לקבוע וסת לקפיצות לבדן:
א. לדעת רש"י ובעל המאור אשה שקפצה במועדים לא קבועים, ובכל אחת מהפעמים ראתה דם, קבעה וסת לקפיצות, ובכל פעם שבה תקפוץ – יתכן שנטמאה, ואם לא בדקה וּוידאה שהיא טהורה – היא נחשבת טמאה.
ב. לדעת רוב הראשונים (תוספות, רשב"א, ר"ן ועוד) אשה שקפצה במועדים לא קבועים וראתה דם אינה קובעת וסת לקפיצות, אולם אם קפצה במועדים קבועים וראתה – קבעה וסת לקפיצות ולימים, ובכל פעם שבה תקפוץ באותו יום שבו היא רגילה לראות – היא תהיה טמאה.
יתכן שהרמב"ם אוחז בשיטה אחרת. מרבית האחרונים הבינו שהרמב"ם סובר כשיטת התוספות וסיעתם, אולם יתכן כי מדבריו בהלכות איסורי ביאה (ח, ה) אפשר לדייק אחרת:
"כל וסת שנקבע מחמת אונס – אפילו ראתה בו כמה פעמים אינו וסת, שמפני האונס ראתה.
קפצה וראתה, קפצה וראתה – קבעה לה וסת לימים בלא קפיצות.
כיצד? קפצה באחד בשבת וראתה דם, ולאחר כ' יום קפצה באחד בשבת וראתה דם, ולאחר י"ט קפצה ביום השבת ולא ראתה דם ולאחר שבת ראתה בלא קפיצה – הרי נקבע אחד בשבת אחר כ', שהרי נודע שהיום גרם לה לראות ולא הקפיצה, וכבר נקבע יום זה ג' פעמים וכן כל כיוצא בזה".
לא די בכך שהרמב"ם אינו מביא את דינם של רש"י ובעל המאור, הסוברים שישנו וסת לקפיצות לבדן, אלא שהוא גם אינו מביא את הדין המוסכם גם על שאר הראשונים – שישנו וסת המורכב מקפיצות בימים קבועים, ומסתפק רק בקביעה מתי הקפיצה יכולה לפגוע בקביעת וסת הימים ומתי לא. ר' שלמה גאנצפריד, בעל "קיצור שולחן ערוך", הסיק מדברים אלו (בספרו "לחם ושמלה" סי' קפט ס"ק מ) שתפקידו של ה"אונס" – הקפיצה וכדו' – אינו אלא מניעת קביעת הוסת, אך הוא אינו יכול לקבוע וסת בעצמו. לכן, אם אשה קפצה וראתה במועדים קבועים – היא לא קבעה וסת כלל, אפילו לא וסת המורכב מקפיצות וימים. כדי להסביר מדוע לא ניתן לקבוע וסת בצירוף אונס (אף שישנו קשר בין האונס לראייה, שהרי גם הרמב"ם מודה שהקפיצה יכולה למנוע קביעת וסת), נוכל לומר שהבעיה בהסתמכות על קפיצות וכדו' לצורך קביעת וסת היא שיתכן שבכל פעם שבה האשה קפצה הקפיצה היתה בעלת עוצמה שונה, ולכן יתכן שקפיצה אחת תשפיע על ראיית הדם וקפיצה אחרת לא, ועדיין הדברים צ"ע.