נידה דף יט – מראות דמים

  • יהודה רוזנברג
הגמרא קובעת כי לדם נדה ישנם ארבעה צבעים אפשריים – כולם בגווני אדום או שחור. הגמרא לומדת דבר זה מכך שהתורה כתבה את המילה "דמיה" (בלשון רבים) פעמיים.
מדוע רק דם אדום מטמא, ואילו דם ירוק, לדוגמא, טהור?
א. דם ירוק אינו מן המקור. בעל ספר החינוך (מצוה רז) מסביר:
"לפי שחכמים ידעו בחכמתן שכל דם שאינו מאותן חמשה מראות אינו בא ממקום טמא, כי מקום ידוע באשה שהדם הבא ממנו בלבד טמא, הוא הנקרא מקור".
לדעת החינוך גם דם בצבעים אחרים נחשב דם, אלא שהוא אינו מגיע מן המקור (לפי הסבר זה לכאורה אין צורך בילפותא מיוחדת מ"דמיה", שהרי כבר ישנם פסוקים אחרים שמהם לומדים שדם שאינו מן המקור אינו מטמא).
ב. דם ירוק אינו נחשב דם. הרמב"ם (איסורי ביאה ה, ו-ז) כותב:
"(הלכה ו) לא כל משקה הבא מן החדר מטמא אלא הדם בלבד, שנאמר 'דם יהיה זובה'.
לפיכך אם שתת מן הרחם לובן או משקה ירוק – אף על פי שסמיכתו כדם, הואיל ואין מראיו מראה דם, ה"ז טהור.
(הלכה ז) וחמשה דמים טמאים באשה והשאר טהורין ואלו הן: האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכיין המזוג".
מדברי הרמב"ם עולה שגם נוזלים בצבעים אחרים עשויים להגיע מן המקור, אלא שהם אינם נחשבים דם (אולם מהלכה ז' נראה שנוזלים בצבע קרוב יותר לצבע הדם נחשבים דם, אלא שזהו דם טהור).
ג. יש גזירת הכתוב מיוחדת שדוקא דם אדום מטמא. כך עולה מדברי הגרש"ז אויערבך, שאף הציע נפקא מינה יוצאת דופן:
"נלענ"ד שאם יתחכם מישהו ע"י תחבולה לשנות מראה הדם שבאשה שיהי' כל שבעת הימים ירוק ולא אדום, אפשר שג"כ יעלו אותם הימים למנין נקיים, כיון שכך גזרה תורה שרק ה' דמים טמאים והשאר טהור..."
על פי הבנה זו מדובר בדם ממש, אלא שהוא אינו מטמא משום שבזמן שיצא מן המקור לא היה אדום. חידוש זה אינו אפשרי, כמובן, לפי הסברם של ספר החינוך והרמב"ם, שהרי ברור שמדובר כאן בדם שיצא מן המקור, אף שהוא נצבע בירוק באופן כלשהו. בנוסף לכך, גם אם נבין שדם ירוק נחשב דם אלא שאינו מטמא, כדי לקבל את חידושו של הגרש"ז עדיין נצטרך להניח הנחה נוספת – שהצבע הירוק הוא סיבה לכך שהדם אינו מטמא, ולא רק סימן לכך שזהו דם מסוג שונה, שאינו מטמא.
הגרש"ז מוכיח את דבריו מסוגייתנו, שכתבה שדם שחור מטמא משום ש"אדום הוא, אלא שלקה", ובהמשך היא מדגישה: "ושחור זה – לא מתחלתו הוא משחיר, אלא כשנעקר הוא משחיר". מכך שהגמרא טרחה להדגיש שהדם משחיר רק לאחר שנעקר, נראה שכדי שהדם יטמא לא די בכך שבתחילה היה אדום, דבר המעיד על סוג הדם, ויש צורך גם שבשעת היציאה מן המקור הוא יהיה בצבע אדום (אמנם, מלשון הגמרא לא כל כך ברור שהקביעה בנוגע למועד השחרת הדם נועדה להסביר מדוע הוא טהור, ויתכן שזוהי קביעה סתמית).