דילוג לתוכן העיקרי

נידה | דף לט | קביעת וסת

סוגייתנו מציעה הסברים שונים לדברי המשנה (לח ע"ב למטה), שקבעה כי "כל אחד עשר יום – בחזקת טהרה". אחד עשר הימים המדוברים הם "ימי זיבה" – הימים שבין תקופת נידה אחת לחברתה, שראיית דם במהלכם מגדירה את האשה כזבה.
במהלך הדיון מציע שמואל שכוונת המשנה היא לומר שאשה אינה קובעת וסת בימי זיבתה, כלומר גם אם אשה ראתה דם מספר פעמים במהלך ימי הזיבה – ראיות אלו אינן מוגדרות כווסת קבוע. לקיומו של וסת ישנן השלכות שונות, כגון טומאת מעת לעת, שאינה נוהגת באשה שיש לה וסת ("כל אשה שיש לה וסת – דיה שעתה"). השלכה נוספת נוגעת למקרה שבו עבר זמן וסתה של האשה והיא לא בדקה – במקרה זה ישנה חזקה ש"אורח בזמנו בא", והאשה טמאה.
בהמשך הסוגיא מובאת מחלוקתם של רבי יוחנן וריש לקיש אם אשה קובעת וסת בימי נידתה (יש להבחין בין הביטוי "ימי נידתה" והביטוי "ימי זיבתה": "ימי נידתה" הם הימים שבהם האשה טמאה משום שראתה דם נידה, ואילו "ימי זיבתה" הם הימים שבהם אם האשה תראה – היא תהיה זבה).
הבעייתיות בקביעת וסת בימי נידה ברורה: אם האשה רואה דם במהלך ימים אלו – אין סיבה להניח שזוהי וסת עצמאית, וסביר שהדם שהיא רואה כעת אינו אלא המשכו של דם הנידה הקודם. כלומר, קביעת הווסת נמנעת משם שישנו הסבר חלופי למציאותו של הדם.
כאמור, שמואל מתייחס לאשה שראתה דם באחד עשר ימי הזיבה. הראשונים נחלקו בנוגע לאשה שראתה דם בימי הזיבה, ועליה לספור "שבעה נקיים", הנמשכים לאחר ימי הנידה המקוריים. אם אשה זו תראה במהלך שבעת הימים הללו, לאחר תום ימי הזיבה המקוריים, האם היא תוכל לקבוע וסת על סמך ראייה זו?
התוספות (ד"ה רב הונא) טוענים שלדעת שמואל, הסובר שאשה אינה קובעת וסת באחד עשר ימי הזיבה, קל וחומר שאינה קובעת וסת בימי השבעה נקיים שלאחריהם. נראה שה"קל וחומר" של התוספות מבוסס על סברא דומה לסברתו של ריש לקיש, הסובר שאשה אינה קובעת וסת בימי נדה. בימי הנידה (לדעת ריש לקיש) כל דם שהאשה תראה ייחשב כהמשכו של דם הנידה הראשוני, וכך גם בימי הזיבה (לדעת התוספות) – כל דם שהאשה תראה ייחשב כהמשכו של דם הזיבה הראשוני.
לעומת זאת, הראב"ד (בספר "בעלי הנפש", שער תיקון הווסתות סימן ב) סובר שניתן לקבוע וסת במהלך השבעה נקיים.
יתכן שמחלוקתם של התוספות והראב"ד קשורה למעמדם של ימי השבעה נקיים. התוספות סוברים שימים אלו נועדו לוודא שהאשה פסקה מלראות דם זיבה, וסביר להניח שדם שהיא תראה במהלכם הוא המשכו של דם הזיבה הראשון. לדעת הראב"ד, לעומת זאת, ימי השבעה נקיים אינם מהווים המשך לראיית דם הזיבה, וסביר יותר שמדובר בדם נידה, אלא שהתורה דרשה המתנה של שבעה ימים לאחר ראיית דם לפני שהאשה תוכל להיטהר. לשון אחר: לדעת התוספות הדם שהאשה רואה במהלך השבעה הנקיים מגדיר אותה מחדש כזבה, ואילו לדעת הראב"ד הדם אינו מגדיר את האשה כזבה, אלא סותר את השבעה נקיים, שצריכים להיות נקיים מכל דם.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)