נידה דף סד – וסת הדילוג

  • הרב אברהם סתיו
המשניות האחרונות של הפרק התשיעי דנות בענייני קביעת הווסתות. מחלוקת האמוראים המרכזית בהלכות אלו היא מחלוקת רב ושמואל, המופיעה בסוגייתנו (סד ע"א):
"איתמר: ראתה יום חמשה עשר לחדש זה, ויום ט"ז לחדש זה, ויום שבעה עשר לחדש זה.
רב אמר: קבעה לה וסת לדילוג.
ושמואל אמר: עד שתשלש בדילוג...
בהא קמיפלגי: רב סבר – חמשה עשר ממנינא, ושמואל סבר – כיון דלאו בדילוג חזיתיה, לאו ממנינא הוא".
רב ושמואל מסכימים שווסת החודש הרגילה נקבעת בשלוש ראיות (כגון ט"ו, ט"ו, ט"ו), ומחלוקתם היא רק במקרה של דילוג. רב סבור שגם בדילוג די בשלוש ראיות (ט"ו, ט"ז, י"ז), ואילו שמואל סבור שכדי לקבוע שיש חזקה שמדלגת צריך שתדלג שלוש פעמים, ומשום כך יש צורך בארבע ראיות.
דעת שמואל היא שנראית יותר בהשקפה ראשונה, שהרי באמת לא נוצרה חזקה של דילוג בשלוש ראיות. נראה שגם הגמרא חשבה כך, ומשום כך נטתה בתחילת דבריה לתלות את דעת רב בשיטת רבי, שסבור שדי בשתי פעמים כדי לקבוע חזקה. בעיון זה ננסה לברר את שיטתו של רב מתוך דיון בהשלכותיה של מחלוקת רב ושמואל על דילוג בווסת ההפלגה.
מחלוקת רב ושמואל הובאה בשו"ע (קפט, ז) כמחלוקת שקולה, שיש להחמיר בה כשתי השיטות גם יחד. הש"ך (שם סק"ח) כתב שיש השלכה נוספת למחלוקת זו, שגם בה יש להחמיר כשני הצדדים. מלבד וסת החודש קיימת גם וסת ההפלגה, שעניינה מרווחי זמן קבועים בין ראייה לראייה. וסת ההפלגה יכולה להיקבע רק בארבע ראיות, שביניהן שלוש הפלגות. גם בווסת זו קיימת אפשרות של דילוג, כגון במקרה שבו האשה רואה דם בהפרשים שהולכים וגדלים באופן קבוע. כמה ראיות יידרשו כדי לקבוע וסת של הפלגה בדילוג? הש"ך מבין ששאלה זו תלויה במחלוקת הנ"ל: לדעת רב יידרשו ארבע ראיות, שהן שלוש הפלגות שביניהן רק שני דילוגים, ואילו לדעת שמואל תידרשנה חמש ראיות, שבהן ארבע הפלגות בשלושה דילוגים.
אמנם, נראה שקביעה זו אינה מוסכמת. כך, למשל, נראה מפשט דברי הרמ"א (קפט, יג), שכתב שהמחלוקת היחידה בדיני וסתות היא בווסת החודש בדילוג. הש"ך (שם סקל"ז) העיר עליו שאין זה מדויק, שהרי אותה מחלוקת תהיה גם בווסת ההפלגה בדילוג, אך מפשט דברי הרמ"א נראה שאינו סבור כך.
מהו יסוד מחלוקת הש"ך והרמ"א?
נראה שהש"ך מבין שרב ושמואל נחלקו בדיני דילוגים – לדעת רב די בשני דילוגים כדי לקבוע וסת, ואילו לדעת שמואל יש צורך בשלושה דילוגים. לכן מחלוקת זו מתקיימת הן בווסת החודש והן בווסת ההפלגה. אמנם, הרמ"א ודעימיה (עי' ש"ך שם סקכ"ה בשם הפרישה) מבינים שהמחלוקת היא מחלוקת מקומית בווסת החודש. נראה להסביר עמדה זו מתוך לשון הרשב"א על אתר (סד ע"א):
"דרב סבר כיון שזו לימי החדש היא קובעת אף הראשונה מונין לה, שהרי הוסת ביום ידוע מן החדש, וכאלו ראתה ג' פעמים בט"ו בחדש שהיא ודאי קובעת לג' פעמים, ואף זו קובעת, דמתחלתה לדלוג כיוונה".
כלומר, רב אינו חולק על שמואל בנוגע לעצם הצורך בשלושה דילוגים כדי ליצור וסת דילוג, וממילא מסתבר שיודה לשמואל שבווסת ההפלגה יש צורך בשלושה דילוגים. אמנם, בווסת החודש הוא סבור שלא היחס הפנימי שבין הימים קובע את הווסת, אלא קביעות הימים בחודש. כלומר, כאשר האשה רואה בימים ט"ו, ט"ז ו-י"ז, יש בכך רצף של תאריכים שיוצר דין של וסת החודש, ואין הווסת תלויה בדילוג הפנימי בין הימים, אשר קרה רק שתי פעמים (נראה שכך הבין החזון איש, נדה סי' פו אות א).
לסיום אעיר שמפשט לשון השו"ע (קפט, ה) עולה אפשרות שלישית – שבווסת ההפלגה בדילוג גם שמואל יודה שדי בארבע ראיות, שהן שלוש הפלגות שביניהן שני דילוגים, ואכמ"ל בזה (עי' בדי השולחן סי' קפט הערה לד).