נידה | דף סז | טבילה כדרך גדילתה
כחלק מהעיסוק בדיני חציצה בטבילה, עוסקת סוגייתנו בחציצה שנגרמת על ידי הגוף עצמו, ובתנוחה הרצויה בעת הטבילה:
"א"ר יוחנן: פתחה עיניה ביותר, או עצמה עיניה ביותר – לא עלתה לה טבילה. אמר ריש לקיש: האשה לא תטבול אלא דרך גדילתה. כדתנן: האיש נראה כעודר ומוסק זיתים, אשה נראת כאורגת וכמניקה את בנה".
הטבילה צריכה להיעשות בתנוחה טבעית ובאופן רפוי. לכן, אם עוצמים את העיניים בחוזקה או מהדקים את הידיים (וכן שאר אברים) לגוף, אין הטבילה עולה. מצד שני – אם יש מקומות שאליהם המים לא מגיעים באופן רגיל, אין צורך להתאמץ על מנת שיגיעו לשם המים.
רש"י על הסוגיה מבין שהסיבה לכך היא משום שבעצימת העיניים או פתיחתם באופן שאינו טבעי הקמטים שנוצרים מהווים חציצה. בעלי התוספות (ד"ה פתחה) מביאים את גירסתו של רבנו חננאל לסוגייתנו:
"אחר זה כתוב בפירוש רבינו חננאל ובמקצת הספרים ולית הלכתא ככל הני שמעתתא דכי איתמר הני לטהרות אבל לבעלה טהורה".
כלומר, ההלכות הנזכרות לגבי עמידה על כלי חרס, טבילה בנמל וכו', וכן הלכות אלה שאנו עוסקים בהן כעת, נאמרו רק לעניין טבילה לטהרות, שבה יש להחמיר, אך אינן שייכות באשה הטובלת כדי להיות מותרת לבעלה, ואם טבלה באחד מהאופנים המוזכרים – טבילתה עלתה לה.
בהמשך מביאים בעלי התוספות מביאים את דברי רש"י, הדוחה את גירסת רבנו חננאל וסובר שההלכות הנ"ל נאמרו גם לעניין טבילת נידה לבעלה. נימוקו המרכזי הוא שהמימרות הללו נאמרו בבבל, ולכן ברור שאינן עוסקות בטהרות. יתר על כן, כל ההלכות הללו נאמרו בלשון נקבה, ואם דינים אלו היו שייכים רק בטהרות – אפשרנ היה לשנותם גם בלשון זכר. הוכחה נוספת היא מדברי הגמרא ביבמות (מז ע"ב), האומרת "וכל דבר שחוצץ בטבילה, חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה", ומשמע שטבילת נידה זהה, מבחינת דיני חציצה, לטבילה לטהרות. ברם, ראשונים רבים גרסו כרבנו חננאל וביניהם הרי"ף ור"ת, שמיישב את הקושיות לעיל.
לשאלה זו השלכה משמעותית להלכה – האם אישה שקפצה עיניה צריכה לטבול שנית. השולחן ערוך (יו"ד קצח, לה) פסק שלכתחילה אין לטבול בקומה זקופה, אולם אם שינתה – עלתה לה טבילתה, כפי שכתבו רבנו חננאל ורבנו תם. בסוף דבריו הוא מוסיף שיש מי שסובר כרש"י, שלא עלתה לה טבילה. הש"ך (ס"ק יג) כתב שלכתחילה יש לחשוש לדעת רש"י:
"ומ"מ נראה דהיכא דאפשר שתטבול שנית יש להחמיר אבל היכא דלא אפשר ודאי כדאי הם כל הנך רבוואתה לסמוך עליהם שפסקו דלטהרה דוקא אתמר ולא לבעלה וגם המחבר גופיה הביא סברתם לקמן".
לדעתו, אף אם האשה כבר טבלה – עליה לחזור ולטבול כפי שנאמר בגמרא, אולם אם אין ביכולתה לשוב ולטבול – היא יכולה לסמוך על הראשונים שסוברים שכל הדינים הללו נאמרו רק לעניין טהרות. ר' משה פיינשטיין (אגרות משה יו"ד חלק ג סימן קיא) כתב שאמנם בנוגע לנדה הקל השולחן ערוך בדיעבד, אך לעניין טבילת גרים יש להחמיר, משום שטבילה זו דומה לטבילה לטהרות.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)