דילוג לתוכן העיקרי

נידה | דף סח | חפיפה

בסוגייתנו נאמרו שני פסקי הלכה סותרים לכאורה:
"והלכתא: אשה חופפת ביום וטובלת בלילה.
והלכתא: אשה לא תחוף אלא בלילה".
הגמרא מסבירה את הסתירה:
"לא קשיא, הא דאפשר הא דלא אפשר".
רש"י מסביר שההוראה הראשונה נאמרה במקרה שבו האשה יכולה לחפוף ביום שלפני טבילתה, וההוראה השניה נאמרה כשאין באפשרותה לחפוף אלא בלילה. הוא מציע דוגמה אפשרית למציאות כזו – טבילה במוצאי יום טוב, משום שאי אפשר לחפוף ביום טוב עצמו.
בעלי התוספות הבינו שרש"י סובר שאי אפשר לחפוף בערב יום טוב ולטבול במוצאי יום טוב, וכתבו שהלכה זו סותרת את דברי רב חסדא על פי הסברו של רב יימר (לעיל סז ע"ב), שפסק שמותר לאשה לחפוף בערב שבת ולטבול במוצאי שבת, ולא זו בלבד אלא שמותר אף לחפוף בערב שבת ולטבול ביום ראשון בלילה, שהוא מוצאי יום טוב, ורק כשהשהות היא בת שלושה ימים על האשה לחפוף בליל הטבילה עצמו.
בעקבות קושיה זו מציעים בעלי התוספות פירוש אחר בדברי רב יימר לעיל, ואומרים כי דבריו עוסקים במקרה שבו ליל הטבילה חל במוצאי שבת שהוא ליל יום טוב, או ביום ראשון בלילה שהוא ליל יום טוב שני. במקרה זה האשה אינה יכולה לחפוף לא ביום שלפני טבילתה ולא בליל הטבילה עצמו, ולכן היא חופפת כבר מערב שבת.
בניגוד לדברי רש"י, שסבר שלכתחילה עדיף לחפוף ביום, רב אחאי גאון (שאלתות סי' צו) סבר שלכתחילה עדיף לחפוף בלילה, סמוך לטבילה. לדבריו, יש להסביר את תשובתה של הגמרא "הא דאפשר הא דלא אפשר" הפוך: אם אפשר – עדיף לחפוף בסמוך לטבילה, ורק אם הדבר אינו אפשרי, כגון שליל הטבילה חל בליל שבת או בליל יום טוב  – יש לחפוף מוקדם יותר.
הש"ך (יורה דעה סימן קצט ס"ק ו) מסביר שגם לדעת רש"י אין כל סתירה בין פסקי ההלכות הנ"ל: הגמרא בסוגייתנו אומרת שהאשה צריכה לחפוף ביום, מלבד במקרה שבו ליל הטבילה חל במוצאי יום טוב שני של ראש השנה שלאחר השבת, ואז – בהתאם להוראתו של מרימר – לא תחפוף אלא בלילה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)