נר הבדלה שנעשתה בו עבירה - שיטת הרמב`ן

  • הרב שמואל שמעוני

נר הבדלה שנעשתה בו עבירה - שיטת הרמב"ן

בשבוע שעבר עמדנו על ההלכה המפתיעה, שנר שגוי עשה בו מלאכה בשבת - פסול להבדלה, ואילו נר שיהודי עשה בו מלאכה לצורך פיקוח נפש - כשר.

הרמב"ן בחידושיו מציג הסבר להלכה זו, שכפי הנראה נשען על נוסח שונה בסוגייה (המובא גם בדקדוקי סופרים):

"אין מברכין אלא על אור ששבת ממלאכת עבודה, לפי שאנו מברכין עליו משום חידושו אצלנו, וזה - לא פסק תשמישו מהם, והוה ליה כמאורו של אש בשאר הלילות, שאין מברכין עליו מפני תדירותו" (ברכות נב ע"ב ד"ה תנו רבנן).

לדעת הרמב"ן, שורש האיסור להבדיל על נר שהודלק בשבת אינו נובע מהעבירה שנעשתה בו, אלא מיסוד דין הנר של הבדלה, שבנוי על כך שבמהלך השבת לא ניתן היה להשתמש באש. על פי גישה זו, אין כל חידוש בכך שמלאכת גוי פוסלת את הנר, שכן עצם השימוש בנר למלאכה פוסל אותו להבדלה, ולא האיסור הכרוך בכך. מאידך, לדברי הרמב"ן החידוש באשר למלאכת פיקוח נפש מתעצם אף יותר: לא זו בלבד שלמלאכת פיקוח נפש יש אופי של היתר גמור, אלא שהיא כלל לא מוגדרת כ'מלאכת עבודה' בשבת, ועשייתה אינה מוגדרת כשימוש בנר. למרות שהדליקו בשבת את הנר לצורך חולה מסוכן - השבת עדיין נחשבת ליום של שביתה, שלא השתמשו בו באש. לפי גישה זו, היתר פיקוח נפש בשבת אינו נובע מכך שנפשות ישראל יקרות עד כדי כך שהתורה מוכנה להתיר איסורי שבת עבור הצלתם (כפי שהסביר רש"י בסנהדרין עד ע"א ד"ה מאי את היתר פיקוח נפש בכל התורה כולה), אלא שלפעולות של פיקוח נפש כלל אין אופי של 'מלאכת עבודה', שרק היא נאסרה בשבת, אלא של 'פעולת הצלה'.

נראה שלפי דברי הרמב"ן כאן ניתן להבין את שיטתו הידועה בספר "תורת האדם", שנפסקה אף בשולחן ערוך (שכ"ח, ד), שמותר לעשות לחולה שיש בו סכנה את כל צרכיו בשבת, כשם שעושים לו בחול, כולל פעולות שאין במניעתן סכנת חיים. כיוון שאלו הן פעולות השייכות למערכת כללית של הצלת חיים, הרי שהן שייכות לתחום ה'הצלה', ולא לתחום 'מלאכת העבודה', והן כלל לא נאסרו בשבת.

עוד נעיר, שאם כנים דברינו בהבנת שיטת הרמב"ן בחולה שיש בו סכנה, הרי שלכאורה אין מקום להרחיב זאת לאיסורים אחרים בתורה, שכן זהו נימוק ייחודי לשבת. זאת בניגוד לדברי הגרי"ז בהל' שביתת עשור, אשר הסביר את שיטת אביו הגר"ח, שהורה לחולים שיש בהם סכנה לאכול ביום הכיפורים בלי למעט בשיעורים, על סמך דברי הרמב"ן.