נשים בנר חנוכה

  • הרב חיים נבון
שיעור 8 / נשים בנר חנוכה
 
א. המהדרין מן המהדרין
הדלקת נרות חנוכה עולה בסוגיה מפורסמת במסכת שבת:
"תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך"           (שבת כא ע"ב).
הגמרא מציבה כאן, באופן חריג שאינו קיים במצוות אחרות, שלוש דרגות של קיום: חובה, מהדרין, ומהדרין מן המהדרין (אגב, מדברי רש"י [שבת כא ע"ב ד"ה והמהדרין] משמע שהתואר "מהדרין" אינו נגזר מלשון "הדר", אלא מהפועל הארמי שמשמעו "לחזור", ומשמעות המילה "מהדרין" היא - אנשים המחזרים אחר המצוות). החובה היא להדליק נר אחד בכל בית בכל ערב. המהדרין מדליקים נר לכל אחד מבני הבית. המהדרין מן המהדרין מוסיפים והולכים נר בכל ערב (לדעת בית הלל). אנחנו כולנו משתדלים להיות מהדרין מן המהדרין. אך יש מחלוקת בין הפוסקים איך צריכים לנהוג המהדרין מן המהדרין.
התוספות (שבת כא ע"ב ד"ה והמהדרין) כתבו שדרגת ההידור השלישית - "מהדרין מן המהדרין" - מתייחסת לדרגה הראשונה ולא לשנייה. כלומר: כאשר בית הלל קובעים שהמהדרין מן המהדרין מוסיפים נר בכל יום, אין כוונתם שכל אנשי הבית יוסיפו נר בכל יום, אלא שתהיה רק הדלקה אחת לכל הבית. ההידור של "מוסיף והולך" בא במקום ההידור של "נר לכל אחד ואחד". זאת משום שאם ידליקו נרות כנגד כל אנשי הבית, וגם יוסיפו נר בכל יום, ההידור השני "ייבלע" בראשון: כאשר יראו משפחה מדליקה שמונה נרות בלילה השני, לא יוכלו לדעת האם יש שם שמונה אנשים שכל אחד מהדר ומדליק לעצמו, או שיש שם ארבעה אנשים המוסיפים והולכים. לכן יש לנהוג שבלילה השני המהדרין מן המהדרין ידליקו רק שני נרות בבית, בלי תלות במספר בני הבית.
אך הרמב"ם הבין אחרת:
"כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצוותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד, בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד. והמהדר את המצווה מדליק נרות כמניין אנשי הבית, נר לכל אחד ואחד, בין אנשים בין נשים. והמהדר יתר על זה ועושה מצווה מן המובחר, מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון, ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד"                              (רמב"ם, הלכות חנוכה ד', א).
לפי הרמב"ם, שני ההידורים - נר לכל אחד ואחד ומוסיף והולך - מצטרפים זה לזה. המהדרין מן המהדרין מדליקים נרות כנגד אנשי הבית, ובלילה השני מכפילים את המספר.
לפי התוספות, פירוש הביטוי "מהדרין מן המהדרין" הוא - שיש המהדרים יותר מאשר המהדרים ה"רגילים", ונוקטים הידור אחר, מוצלח יותר. לפי שיטת הרמב"ם אפשר לפרש את הביטוי באופן אחר: מתוך קבוצת המהדרים, יש כאלו המוסיפים עוד הידור נוסף.
כך פסקו השולחן ערוך והרמ"א להלכה:
"כמה נרות מדליק; בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר.         
הגה: ויש אומרים דכל אחד מבני הבית ידליק (הרמב"ם), וכן המנהג פשוט; ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין"                            (שולחן ערוך או"ח תרע"א, ב).
כפי שהעיר הט"ז, יש כאן חריגה מעניינת, משום שהשולחן ערוך פוסק כבעלי התוספות, האשכנזים (וכן נוהגים למעשה הספרדים), בעוד הרמ"א פוסק כרמב"ם הספרדי (וכן נוהגים למעשה האשכנזים).
אמנם, יש לדייק שלשון הרמב"ם שונה מלשון הרמ"א. הרמ"א כותב, כפי שאנחנו אכן נוהגים להלכה, שכל אחד מבני הבית מדליק לחוד. אך מלשון הרמב"ם משמע שאחד מדליק נרות כמספר בני הבית. וביארו האחרונים את מחלוקתם כך: לדעת הרמ"א, הדלקת נרות חנוכה לפי המהדרין היא חובה המוטלת על האדם; לדעת הרמב"ם, הדלקת נרות חנוכה היא חובת המשפחה, כלומר - חובה המוטלת באופן יסודי על כל בני הבית כמכלול, ולא על כל יחיד באופן פרטי (כפי שאכן משתמע מניסוח הדין היסודי - "נר איש וביתו"). ועל כן לפי הרמב"ם יש רק הדלקת נרות אחת בשביל כל בני הבית, וההידור הוא רק במספר הנרות.[1]
נראה שהרמ"א והרמב"ם תופסים בצורה שונה לגמרי את דין המהדרין. לדעת הרמ"א, מדובר בהידור כעין "מצווה בו יותר מבשלוחו", שעדיף שכל אדם יקיים בעצמו את המצווה. לעומת זאת, לדעת הרמב"ם מדובר בהידור שיש בו יותר פרסומי ניסא וכו', אך אינו קשור כלל ל"מצווה בו יותר מבשלוחו". לדעת הרמב"ם מדובר כאן במצווה המתייחסת באופן מהותי למשפחה ולא ליחיד, ואין זה שייך כלל שכל יחיד ידליק בעצמו.
ב. נשים בנר חנוכה
הדלקת נר חנוכה היא מצוות עשה שהזמן גרמה, ובאופן יסודי נשים לכאורה היו אמורות להיות פטורות ממנה. אך הגמרא כותבת במפורש שנשים חייבות:
"הדליקה חרש שוטה וקטן - לא עשה ולא כלום. אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס"                       (שבת כג ע"א).
בגלל הנימוק הזה - "שאף הן היו באותו הנס" - נשים חייבות גם בארבע כוסות בליל הסדר ובקריאת מגילת אסתר בפורים. מה פירוש "שאף הן היו באותו הנס"?
"שאף הן היו באותו הנס - פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן: בפורים על ידי אסתר, בחנוכה על ידי יהודית, בפסח - שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו. וקשה, דלשון 'שאף הן' משמע שהן טפלות, ולפירושו היה לו לומר 'שהן'. לכך נראה לי שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג, וכן בפסח שהיו משועבדות לפרעה במצרים, וכן בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן"
                   (תוספות מגילה ד ע"א ד"ה שאף הן).
התוספות מביאים שני פירושים: הנשים היו בין המושיעות, כמו יהודית, שהרגה את שר הצבא היווני הולופרנס; או שגם הנשים היו בכלל הגזירות והסכנות, ולכן גם הן נושעו על ידי הנס. התוספות נטו לפירוש השני, משום שאם מתמקדים במושיעים ולא בניצולים, הלשון "אף הן" אינה מתאימה. אסתר המלכה לא הייתה "אף היא" בין המושיעים, אלא "עיקר הנס היה על ידה". לכן פירשו התוספות שגם הנשים ניצלו מן הסכנות שהיו מוטלות עליהן בזמן הגזירות.
למנהג הספרדים, שרק אדם אחד מדליק בשביל כל בני הבית, שאלת חיוב הנשים בדרך כלל אינה עולה. ממילא יש בבית רק הדלקה אחת. אך גם למנהג האשכנזים, שכל אחד מבני הבית מדליק, רבים נהגו שנשים אינן מדליקות - והדבר מתמיה. המשנה ברורה בסימן תרע"א (ס"ק ט) מנמק זאת וכותב שאישה נשואה אינה מדליקה נרות בפני עצמה, משום ש"אשתו כגופו", ולכן יוצאת ידי חובה בהדלקתו של בעלה. שיקול זה עולה כבר בתשובות המהרש"ל:
"מצוות נר חנוכה איש וביתו, והמהדרין במצווה נר לכל אחד, והמהדרין מן המהדרין מוסיפין נר בכל לילה וגם נר לכל אחד, כמו שפירש הרמב"ם. וכן המנהג, ולא כדברי ר"י שסבר שלא ידליקו יותר מבני הבית אלא נר אחד. ואיש ואשתו בודאי מספיק להם נר אחד"                (שו"ת מהרש"ל סימן פה).
הרב אהרן ליכטנשטיין טען שמדברי המהרש"ל משמע שמתייחס דווקא לשיטת הרמב"ם. אנו דייקנו ברמב"ם שלפי שיטתו יש למנהג המהדרין רק הדלקה אחת, כמספר הנרות עבור כל בני הבית. לפי שיטה זו מסביר המהרש"ל שאת האיש ואשתו סופרים כאחד. ייתכן שאפילו המהרש"ל יודה שלדעת הרמ"א, שיש מצווה על כל אחד ואחד להדליק באופן אקטיבי, גם האישה חייבת להדליק (אם היא רוצה להדר). אם ההידור הוא רק מבחינה מספרית, אזי מונים אישה ובעלה כגוף אחד. אך אם ההידור הוא מעין "מצווה בו יותר מבשלוחו" - קשה לומר שזה לא שייך באישה.
בסימן תרע"ה (סעיף ג, ס"ק ט) כתב המשנה ברורה בשם העולת שמואל ניסוח אחר לגבי המנהג בנוגע לנשים: נשים אינן מדליקות כי הן טפלות לאנשים - ומכאן עולה שגם נשים רווקות אינן מדליקות. כוונת העולת שמואל היא לדברי התוספות שראינו (מגילה ד ע"א), שהנשים היו טפלות לגברים בנס. בגלל שיקול זה דחו התוספות את פירושו של הרשב"ם, שהנשים היו שותפות במעשה ההצלה; התוספות טענו שבזה לא היו טפלות. לכן פירשו התוספות שהנשים היו שותפות בסכנה, ובזה היו טפלות; היינו - שהגברים, מסיבות שונות, עמדו בסכנה גדולה יותר, ולכן עיקר החיוב הוא על הגברים. לפי העולת שמואל, החיוב מטעם "גם הן היו באותו הנס" אינו משווה את רמת החיוב של הנשים והגברים.
החתם סופר הציע טעם אחר:
"ונראה לפי עניות דעתי, בתחילה כשתקנו נר איש וביתו על פתח ביתו מבחוץ ונמצאו בישראל מהדרין שיצאו לחוץ והדליקו בעצמם נוסף על הדלקת של בעל הבית, אז לא נמצא שום אשה שתהיה מהמהדרים, כי אין כבודה לצאת בחוץ ברשות הרבים לעתותי ערב ולהדליק בין האנשים... אם יש כאן זכר המדליק - אין מן החסידוּת שתחמיר על עצמה בזה ותביא עצמה לידי חשדא. והשתא, אף על גב שכולם מדליקין בפנים, מכל מקום מנהג הראשון לא זז ממקומו. כך נראה לי נכון בעזרת השם יתברך"                                                                
                                (חתם סופר שבת כא ע"ב).
לדבריו, עיקר הטעם שנשים לא נהגו להדליק הוא מחמת צניעות. בעבר היו נוהגים להדליק בחוץ, והנשים לא היה דרכן לצאת לרשות הרבים לעת ערב ולהתערב בגברים הרבים הנמצאים שם.[2]
ואחרי כל זה, עדיין נותר יסוד ההלכה הפשוטה - שמעיקר הדין נשים הרוצות להדר צריכות להדליק בעצמן, ולכאורה אין סיבה שלא יעשו זאת. וכן נוהגות נשים רבות.
 
 
 
 
 
 

[1] בעל מועדים וזמנים (ח"ב סימן קלג, עמ' סג) הציע שאולי לדעת הרמב"ם חובת ההדלקה היא חובת הבית עצמו, כעין מזוזה; אך זה דווקא כאשר מדליקים על פתח הבית מבחוץ. כאשר מדליקים בפנים, כנהוג בזמננו, אין קיום של חובת הבית, ויש רק חובה המוטלת על האדם - "חובת גברא". וכשיש "חובת גברא" דין הידור הוא שכל אחד מדליק לעצמו. ומשום כך שינה הרמ"א מדברי הרמב"ם.
[2] עוד נימוק הציע בעל מועדים וזמנים ח"ב סימן קלג. לדבריו, החיוב בנר חנוכה הוא משני צדדים: גם כביטוי לשמחת הניצחון, וגם כזכר להדלקת מנורת המקדש. נשים לא היו שייכות בהדלקת מנורת המקדש, משום שלא היו חייבות במחצית השקל, ולא היו שותפות במימון השמן למנורה. לכן כשאישה מדליקה יש רק קיום חלקי של טעמֵי נר חנוכה. ואף שאין לדבר ביטוי בהלכה, יש לכך ביטוי במנהג. הנשים נהגו לצאת ידי חובה בהדלקת הגברים, שהיא שלמה יותר.