סדר ומבנה במשניות פרק א'

  • הרב אביעד ברטוב
א. קניין איסור וקניין רכוש
פרק א' של מסכת קידושין[1] נפתח בקידושי אישה. קשר הנישואין מתבטא בשני רכיבים מרכזיים: רכיבים משפטיים (בעיקר חיוב שאר כסות עונה וכתובה, וזכייה במעשי ידי האישה ובפירות נכסיה[2]); ורכיבים איסוריים, בעיקר איסור האישה לגברים אחרים. המשנה מתייחסת לקידושין בלשון קניין ("האישה נקנית"), כלומר "קניין איסור",[3] דהיינו מעשה משפטי ("קניין") אשר מחיל איסורים (איסור האישה לאחרים) ומתיר איסורים (למשל היתר אשת כהן בתרומה וחיוב בעלה להטמא לה[4]). פירוש השורש ק.נ.ה בהקשר זה הוא "עשייה" (האישה נעשית לאשת איש) בדומה לפירושו בפסוק "ברוך אברהם לאל עליון קונה שמים וארץ" (בראשית, י"ד, יט).[5]
אחת מן התבניות החוזרת על עצמם לאורך הפרק הראשון היא התבנית "ה X נקנה וה X קונה את עצמו", כלומר כיצד יוצרים את הקשר האיסורי ("נקנה") וכיצד מתירים אותו ("קונה את עצמו"):
האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים: נקנית בכסף בשטר ובביאה...וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל.
היבמה נקנית בביאה וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם.
עבד עברי נקנה בכסף ובשטר, וקונה עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף; יתירה עליו אמה העבריה, שקונה את עצמה בסימנין.
הנרצע נקנה ברציעה, וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון.
(משניות א - ב).
נראה שהסמיכות והדמיון בן אישה לבין עבד ואמה עבריים[6] מדגישים שכמו שהאישה איננה קנויה לבעלה, גם הם אינם קנויים לאדון,[7] ובנוסף לכך הם משתחררים בעל כרחו של האדון.[8]
היחידה הבאה, משניות ג - ו, עוסקת בקנייני רכוש, וכאן כבר לא מדובר על "קניין איסור" אלא על קניין ורכוש במובנם המלאים: קניין עבד ושפחה כנענים, קנייני בהמות, קנייני מטלטלין וקנייני אדמות. עבד כנעני יכול להשתחרר, ולכן גם בו מופיעה התבנית "נקנה...וקונה את עצמו",[9] אך משמעות הקניין כאן היא קניין מלא, ולא קניין איסור.
למונח קניין יש אפוא, משמעויות שונות בפרק: בתחילה הכוונה היא ל"קניין איסור", המטיל חובות וזכויות בין אנשים שונים; ולאחר מכן מדובר על קניין ממוני מלא.
ב. חיוב ופטור במצוות
החלק השני של פרק א', משניות ז - י, עוסק בעניינים שונים של חיובי מצוות: מצוות של הורים כלפי ילדיהם ולהפך, חיובי נשים במצוות, מצוות התלויות בארץ ושכר מצוות. השאלה מה הקשר בין החלק השני של הפרק לבין החלק הראשון, וכיצד חטיבת משניות זו קשורה למסכת, העסיקה רבים.
אפשרות אחת היא שמדובר בקשר אסוציאטיבי, הנפוץ במשנה - אגב דיון בנושא מסויים, נידון נושא אחר בשל דמיון לשוני או תכני בין שני הנושאים, והדיון השני מעורר בצורה דומה דיון בנושא אחר וכך הלאה.[10] כך סובר המאירי:
...שעל ידי מצות קדושין שהיא משתלשלת למצות פריה ורביה, שאין הנשים חייבות בה, בא לבאר המצות שהנשים חייבות בהן ואותן שהן פטורות מהן, ועל ידי גלגול דבר זה ביאר המצות הנוהגות בחוצה לארץ ושאין נוהגות אלא בארץ, זהו יסוד הפרק דרך כלל, אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמו שהקדמנו.
אפשרות שנייה היא שמדובר בקשר מהותי בין הנושאים, וכך מסביר הפני יהושע:
ועוד נראה דרבינו הקדוש לאחר שסידר כל קנינין שבעולם במה נקנין...חזר לפרש קנין העולם האמיתי דלעולם הבא. שאינו נקנה בשום דבר מהקנינים הקודמין שקונין קניני העולם הזה, אלא בשכר קיום המצות כדאיתא במשנה דסוף פירקין - כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ונוחל הארץ והיינו עולם הבא. ולפי שאינו דומה מצווה ועושה משום הכי הקדים מצוה הנוהגת בזכרים ולא בנקיבות ומה שנוהג בשניהם ומה שנוהג בארץ ולא בחו"ל עד סוף הפרק, כן נראה לי.
(קידושין כט., ד"ה משנה).
קניינו על עולם הבא הוא המצוות, כדברי המשנה האחרונה בפרק:
כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ.
וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ.
כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא שנאמר, "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" (קהלת, ד' י"ב).
וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב.
ארבעת 'הכל' שלפנינו מספרים את כל הסיפור - המצווה היא הפעולה דרכה קונה האדם את עולמו.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
**********************************************************
 
 
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון תשע"ח
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                    http://vbm.etzion.org.il
האתר באנגלית:                 http://www.vbm-torah.org
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
 
**********************************************************
 
 
 
 
[1]   בחלק מכתבי היד של המשנה המסכת נקראת "קידושים", וכידוע בלשון חכמים יש חילוף בצורת רבים בין האותיות מ"ם ונו"ן. על כל פנים, מדובר בצורת הרבים של "קידוש".
[2]   להרחבה, עיינו רמב"ם, הלכות אישות, י"ב, א - ה.
[3]   מקור המונח הוא בדיוני הראשונים בהקשר של קניין עבד, עיינו רמב"ן קידושין טז., ד"ה "זאת אומרת".
[4]   עיינו רמב"ם, הלכות תרומות, ג', א - ה; הלכות אבל, ב', ז.
[5]   עיינו רש"י ורמב"ן לפסוק זה.
[6]   יבמה ונרצע חריגים כאן במובן זה שבהם לא מדובר ביצירת קניין חדש אלא בהמשך של קניין אחר; ביבמה - המשך של בקשר עם האח שנפטר, ובנרצע - המשך העבדות אצל האדון.
[7]   עיינו רמב"ם, הלכות עבדים, א', ה - ט; ד', י.
[8]   עיינו שם, ב', ב -ג, ח, יב; ג', ו; ד', ד - ו.
[9]   עבד ושפחה כנענית הם רכושו של האדון (עיינו שם, ט', ה - ז,; הלכות חובל ומזיק, ד', י; הלכות רוצח ושמירת הנפש, ב', יב), והם אינם יכולים להשתחרר בניגוד לרצונו.
[10] עיינו, למשל, שביעית, י', ז, ח; שבת, ב', ה - ו; ה', א; ו', ד; מגילה, א', ד - יא; ועוד. להרחבה, עיינו שיטת העריכה הספרותית במשנה על פי מסכת ראש השנה, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", אברהם וולפיש, שבט תשס"א, פברואר 2001, האוניברסיטה העברית.