סוטה דף ד – נטילת ידיים

  • הרב ירון בן צבי

במסכת חולין (דף קו ע"א) למדנו שחכמים תיקנו ניטלת ידיים קודם האכילה משום 'סרך תרומה'; כלומר, כדי להרגיל את הכוהנים שאוכלים תרומה ליטול ידיהם. בשל סיבה זו כל אדם מישראל שאוכל לחם  חייב בנטילת ידיים קדם אכילה.

חכמים ראו בנטילת הידיים חשיבות גדולה עד כדי כך שאמרו: "כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם". לא רק זאת אל שאף נידו את "אליעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים, וכשמת שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו מלמד שכל המתנדה ומת בנדויו סוקלין את ארונו" (עדויות פרק ה משנה ו).

רש"י הבין שהאמור בסוגייתנו 'נעקר מן העולם' הוא שנתחייב מיתה. בעלי התוספות דחו הסבר זה בשל דברי הגמרא במסכת שבת (דף סב ע"ב) שם נאמר שמי שמזלזל בנטילת ידיים עונשו להיות עני ומוסיפים כי כל מי שעובר על דברי חכמים חייב מיתה ואם כן פירוש המימרא אין כל חידוש בדברי הגמרא בסוגייתנו. לכן מסבירים בעלי התוספות שהגמרא במסכת שבת והגמרא בסוגייתנו למעשה משלימות האחת את השניה, והמסקנה היא שמי שמזלזל בנטילת ידיים סופו למות 'מיטת נחש' - מתוך עניות ובשל העניות, שמיתה זו קשה ממיתה רגילה.