סוטה דף כג – כהנת

  • הרב אברהם סתיו

המשנה (כב ע"ב – כג ע"א) מונה הבדלים רבים בין גברים לנשים בתחומים הלכתיים שונים. בסוגייתנו (כג ע"ב) נידונים ההבדלים שבין כהן לכהנת:

'וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל' (ויקרא ו, טז), כהן ולא כהנת...

כהנת מטמאה למתים. מ"ט? אמר קרא: 'אמור אל הכהנים בני אהרן' (ויקרא כא, א), בני אהרן - ולא בנות אהרן.

כהן אוכל בקדשי קדשים. דכתיב: 'כל זכר בבני אהרן יאכלנה' (ויקרא ו, יא).

מהי משמעות ההבדלים שבין כהן לכהנת בתחומים אלו?

נראה שאפשר להציע שתי אפשרויות עקרוניות:

א. מכלול הדינים הללו מלמד שלמעשה אין מושג של "קדושת כהנת". באופן מהותי אין הבדל בין בת כהן לישראלית גמורה, ודינים שונים שנאמרו בה נובעים רק מקרבת המשפחה שלה לכהנים זכרים. כך למשל נאמר שהיא אוכלת בתרומה רק כחלק מהיותה "ביתו" של הכהן, וכן אם זינתה עונשה בשריפה רק בשל כבוד משפחתה, כפי שכתב המזרחי על התורה (בראשית לח, כד): "השריפה שחייבה תורה לבת כהן אינו אלא מפני כבוד אביה".

ב. העובדה שיש צורך במקור נפרד לכל אחד מן הדינים מלמדת שבאופן עקרונית קדושת כהנת שווה לקדושת כהן. דינים מסוימים אינם שייכים בכהנת, בשל העובדה שאישה פסולה לעבודה או מסיבות אחרות, אך מדובר בחריגות מקומיות שאינן מלמדות על עצם קדושת הכהונה.

נראה שאפשר לחדד חקירה זו מתוך ספיקם של האחרונים בעניין איסור זרות בכהנת. הגמרא בקידושין (לו ע"א) הביאה שורה של דרשות הפוסלות כהנות מלעבוד במקדש, בשל הדרשה "בני אהרן ולא בנות אהרן". ה'פרשת דרכים' והאתוון דאורייתא (סימן יט) הסתפקו האם כהנת שעבדה במקדש עוברת בכך על איסור זרות, או שמא אין כאן זרות אלא רק פסול מיוחד של "בנות אהרן". מסתבר שגם מחלוקת זו נובעת מן השאלה: האם יש לבנות אהרן קדושת כהונה?

אפשרות ביניים בשאלה זו הציע בעל הכלי חמדה על פרשת וישב, לאור דברי האונקלוס. את הפסוק "ובת כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת" (ויקרא כא, ט) תרגם אונקלוס באופן הבא:

ובת גבר כהין ארי תתחל למטעי מקדושת אבוהא היא מתחלא.

הכלי חמדה עומד על כך שלדעת האונקלוס אין הכהנת מחללת, כאשר היא מזנה, את קדושתו של אביה. ומאידך גם לא נאמר שהיא מחללת את "קדושת כהונתה". האונקלוס נוקט בביטוי "מקדושת אביה היא מתחלא", שמשמעו הוא שבת הכהן מהווה באופן מהותי חלק מקדושת הכהונה של אביה, וכאשר היא מזנה היא פוגעת בקדושה זו.

הבחנה זו הוסברה על ידי הגרי"ד סולובייצ'יק והרב ליכטנשטיין זצ"ל כחילוק בין שני דינים של קדושת כהונה: קדושה שאותה מקבל הכהן מאביו באופן ישיר, שאותה מקבלת הבת כמו הבן, וקדושה שנובעת מן הזהות העצמית של הכהן, שאיננה קיימת אצל בת כהן.