סוטה דף לא – עד מפי עד

  • הרב ירון בן צבי

המשנה בסוגייתנו עוסקת באשה שבעלה קנא לה; אחד המקרים בהם דנה המשנה הוא כאשר אין עדות גמורה על כך שהאישה נסתרה:

מי שקינא לאשתו נסתרה אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה".

מדברי רש"י ובעלי התוספות אנו למדים כי דברי רבי יהושע אמורים כאשר אין עדות על סתירה, והסיבה שצריך הבעל להוציא את אשתו היא משום שהיותה של אשתו נואפת נעשתה לשיחת רכילות כחלק משיחות בטלות; הסיבה שחייב הבעל לתת לאשתו כתובה היא משום שאין עדות סתירה.

בתלמוד הירושלמי מבואר החילוק בין שמועת עוף הפורח לשיחת נשים הוא בכך שעוף הפורח הוא כזה שלא ידוע מהיכן השמועה הגיעה. לעומת זאת סיפור שעבר מפה לפה אבל יש לו מקור ידוע הוא בגדר שיחת הנשים. לכן כאשר המקור ידוע, אף על פי שלא נשמעה השמועה מהמקור עצמו מכל מקום מדובר בעד מפי עד1 שבעדות של טומאה כשר ולכן יוצאת האשה בלא כתובה.