סוטה דף לח – שירות בעמידה

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו מבררת הגמרא האם ברכת הכהנים צריכה להיאמר בעמידה דווקא או שניתן לומר אותה אף בישיבה; בתחילה מובאת גזרה שווה ממנה למדים שהברכה צריכה להיאמר דווקא בעמידה. רבי נתן אומר שאין צורך בגזרה שווה בכדי ללמוד זאת משום שניתן ללמוד את התנאי הזה מהפסוק 'בעת ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' לעמד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה' (דברים פרק י פסוק ח) – הכתוב מקיש בין ברכה לשירות במקדש ומכך אנו למדים שאת הברכה צריך לעשות באותו האופן שעושים את השירות, בעמידה וזאת מהפסוק 'כי בו בחר ה' אלוקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים' (דברים פרק יח פסוק ה).

על פניו לא מובן מדוע נדרש פסוק נוסף בכדי ללמוד את עניין העמידה, שכן זאת אנו למדים כבר מהפסוק הראשון שבו מפורש עניין העמידה 'לעמוד לפני'. אפשר שמסיבה זו רבי משה מקוצי (ספר מצוות גדול עשין סימן כ) לא הזכיר את הגירסה 'ומשרת גופיה מנלן'; באופן זה גם במחזור ויטרי (שעו) מוזכר רק הפסוק הראשון.  

רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק הציע הסבר אחר וכתב (משך חכמה פרשת עקב) שהפסוק שרבי נתן הביא איננו הפסוק שבפרשת עקב אלא אחר והוא: ונגשו הכהנים וגו' לשרתו ולברך בשם ה' (דברים כ"א, ה); משום שפסוק זה נאמר לגבי הלויים ולא לגבי הכהנים, והפסוק בסוף ספר שופטים לא מדבר על עמידה ולכן נדרש פסוק נוסף ללמוד ממנו שיש לשרת בעמידה.