סוטה דף ל – שלישי בתרומה ורביעי בקדש – המשך

  • הרב אברהם סתיו

בעיון הקודם למדנו על שלוש דרכים להבין את העובדה שבניגוד לחולין, בהם יש רק טומאת "שני", בתרומה וקדש יש גם דין שלישי ורביעי (בהתאמה). נזכירם בקצרה:

א. הטומאה נקלשת בכל מעבר מחפץ לחפץ, ובתרומה וקדשים יש רגישות גבוהה גם לרמה קלושה של טומאת שלישי ורביעי.

ב. משום גזירת הכתוב, הטומאה עוברת במלואה לשלישי בתרומה ורביעי בקודש.

ג. אין כלל טומאה בשלישי ורביעי, אלא רק דין "פסול" הנובע מכך שהיו במגע עם דבר טמא.

בסוגייתנו עולה שאלה שעשויה לברר יותר את חקירתנו: האם שלישי בתרומה יכול לעשות רביעי בקודש?

הסברה הפשוטה נותנת שכל חפץ שיהיה מוגדר כ'שלישי' יוכל ממילא לעשות 'רביעי'. וכך בפשטות פסק הרמב"ם (אבות הטומאה יא, ח): "השלישי שבתרומה שנגע באוכלי קדש פסלן ונעשו רביעי".

מאידך, התוספות (חגיגה כ ע"א ד"ה רבי) כתבו כי "אין שלישי בתרומה מטמא רביעי בקודש". ובדברי הראשונים אפשר למצוא גם גישה קיצונית יותר. למשל, הרמב"ם בפירוש המשנה (טהרות ב, ו) כתב:

חולין שנעשו על טהרת תרומה שנים טמאין והשלישי פסול ואפילו היה השני והשלישי קדש אינו עושה רביעי בקדש הואיל והראשון של חולין שנעשו על טהרת תרומה.

מדברי הרמב"ם עולה חידוש עצום: כדי ליצור רביעי בקודש יש הכרח שגם הראשון יהיה קודש. גישה כזו הובאה גם ברש"י בסוגייתנו (ל ע"א ד"ה ופוסל):

ותנא דפליג עליה סבר ראשון של חולין לא אזיל בקדש עד רביעי שאין קדש בא לידי רביעי אלא אם כן היה ראשון של קודש.

מדוע דווקא ראשון בקודש יכול לעשות רביעי בקודש?

נראה לבאר זאת באופן הבא: ההבנה הראשונה שהצענו בדין שלישי ורביעי היא שבתרומה וקודש יש רגישות לרמות טומאה שחולין לא רגישים להם. טענה זו ניתנת להבנה בשתי דרכים: אפשרות אחת היא כמותית – השלישי מסוגל להעביר לרביעי כמות מזערית של טומאה, שרק הקודש רגיש לה. לפי אפשרות זו אין סיבה לחלק בין סוגים שונים של "שלישי". אך אפשר לומר שיש כאן חילוק איכותי בין מישורים שונים של טומאה, כיוון אותו ניתן לראות, למשל  מדברי האר"י בשער הכוונות (דרושי ברכת השחר):

והנה כבר ידעת כי יש ראשון לטומאה ויש שני ושלישי ורביעי, והנה הם מלמטה למעלה. כיצד? הראשון הוא בעשיה כי הקליפות אשר שם נקרא ראשון והקליפה שביצירה נקרא שני ולכן החולין הם ביצירה והידים הם שניות... והתרומה הוא בבריאה והקליפה אשר שם סביב לבריאה נקרא שלישי ומטמא את התרומה שהיא בבריאה והרביעי הוא פוסל בקדשים כנגד הקליפה שבאצילות המטמא את הקדשים שהוא אצילות הנקרא קדשים.

על פי האר"י, טומאת הקודש איננה שיריים מטומאה אחרת, אלא עולם מקביל שבו יש לטומאה חוקים משלה, והיא עוברת מן הראשון עד לרביעי. ברגע שבו אחת החוליות בשרשרת איננה "קודש", נשבר הרצף של עולם טומאת-קדשים, ומתקיים רק הרובד הרגיל של הטומאה שבו אין מושג של "רביעי".