דילוג לתוכן העיקרי

סוטה | דף ל | שלישי בתרומה ורביעי בקודש (2)

הרב אברהם סתיו
25.11.2015

בעיון הקודם ראינו שלוש דרכים להבין את ההלכה שבניגוד לחולין, שבהם יש רק טומאת 'שני לטומאה', בתרומה ובקודש יש גם דין שלישי ורביעי לטומאה (בהתאמה). נזכיר בקצרה:

א. הטומאה נקלשת בכל מעבר מחפץ לחפץ, אך בתרומה ובקודשים יש רגישות גבוהה גם לרמה קלושה של טומאת שלישי ורביעי.

ב. בשל גזרת הכתוב, הטומאה עוברת במלואה לשלישי בתרומה ולרביעי בקודש.

ג. אין כל טומאה בשלישי וברביעי, אלא רק דין פסול הנובע מכך שהיו במגע עם דבר טמא.

בסוגייתנו עולה שאלה העשויה לברר יותר את חקירתנו: האם שלישי בתרומה יכול לעשות רביעי בקודש?

הסברה הפשוטה נותנת שכל חפץ המוגדר כ'שלישי' יוכל ממילא לעשות 'רביעי', וכך עולה בפשטות מדברי הרמב"ם (אבות הטומאה יא, ח):

"השלישי שבתרומה שנגע באוכלי קדש פסלן ונעשו רביעי".

מאידך, התוספות (חגיגה כ ע"א ד"ה רבי) כתבו ש"אין שלישי בתרומה מטמא רביעי בקודש", ובדברי הראשונים אפשר למצוא גם גישה קיצונית יותר. למשל, הרמב"ם בפירוש המשנה (טהרות ב, ו) כתב:

"חולין שנעשו על טהרת תרומה – שנים טמאין והשלישי פסול, ואפילו היה השני והשלישי קדש אינו עושה רביעי בקדש, הואיל והראשון של חולין שנעשו על טהרת תרומה".

מדברי הרמב"ם עולה חידוש עצום: כדי ליצור רביעי בקודש יש הכרח שגם הראשון יהיה קודש. גישה כזו הובאה גם ברש"י בסוגייתנו (ל ע"א ד"ה ופוסל):

"ותנא דפליג עליה סבר ראשון של חולין לא אזיל בקדש עד רביעי, שאין קדש בא לידי רביעי אלא אם כן היה ראשון של קודש".

מדוע דווקא ראשון בקודש יכול לעשות רביעי בקודש?

נראה לבאר זאת כך: ההבנה הראשונה שהצענו בדין שלישי ורביעי היא שתרומה וקודש רגישים לרמות טומאה שחולין אינם רגישים להן. טענה זו ניתנת להבנה בשתי דרכים: אפשרות אחת היא כמותית – השלישי מסוגל להעביר לרביעי כמות מזערית של טומאה, שרק הקודש רגיש לה. לפי אפשרות זו אין סיבה לחלק בין סוגים שונים של שלישי. אולם אפשר לומר שיש כאן חילוק איכותי בין מישורים שונים של טומאה, וכיוון מעין זה עולה מדברי האר"י בשער הכוונות (דרושי ברכת השחר):

"והנה כבר ידעת כי יש ראשון לטומאה ויש שני ושלישי ורביעי, והנה הם מלמטה למעלה. כיצד? הראשון הוא בעשיה, כי הקליפות אשר שם נקרא ראשון, והקליפה שביצירה נקרא שני, ולכן החולין הם ביצירה והידים הם שניות... והתרומה הוא בבריאה, והקליפה אשר שם סביב לבריאה נקרא שלישי ומטמא את התרומה שהיא בבריאה, והרביעי הוא פוסל בקדשים, כנגד הקליפה שבאצילות, המטמא את הקדשים, שהוא אצילות הנקרא קדשים".

על פי האר"י, טומאת הקודש איננה שיריים מטומאה אחרת אלא עולם מקביל שבו יש לטומאה חוקים משלה, והיא עוברת מן הראשון עד לרביעי. אם אחת החוליות בשרשרת איננה 'קודש' – נשבר הרצף של עולם טומאת הקדשים, ומתקיים רק הרובד הרגיל של הטומאה, שבו אין מושג של 'רביעי'.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)