דילוג לתוכן העיקרי

סוטה | דף מב | כוהן משוח מלחמה

הרב אביהוד שורץ
07.12.2015

המשנה בדף מ"ב מציגה את נאומו של הכוהן משוח המלחמה, האומר את דבריו בלשון הקודש לפני כל העם. תפקידו של הכוהן להעצים את רוח הלחימה ולמנוע בריחה או יראה בשדה הקרב.

הגמרא מבהירה שכוהן משוח מלחמה הוא "ממונה", דהיינו אדם בעל מינוי צבאי רשמי. המינוי נעשה במשיחת הכוהן בשמן המשחה, וכך הוא זוכה למעמד קרוב לזה של הכוהן הגדול. הגמרא במסכת יומא (עג ע"א) מונה את הלכותיו של כוהן גדול הנוהגות גם במשוח מלחמה (לדוגמה – הוא אסור לא רק בגרושה, כשאר הכוהנים, אלא גם באלמנה) ואת ההלכות הייחודיות לכוהן גדול, שאינן נוהגות במשוח מלחמה (לדוגמה – הוא אינו מביא פר כוהן משיח). הגמרא מסתפקת ביחס לבגדי כהונתו – אם יעבוד במקדש, האם ילבש ארבעה בגדים ככוהן הדיוט או שמונה בגדים ככוהן גדול? הרמב"ם (כלי המקדש ד, כא) פשט את הספק ופסק שמשוח מלחמה עובד בארבעה בגדים בלבד, כדין כוהן הדיוט.

לאור אותה סוגיה במסכת יומא מוסיף הרמב"ם וכותב:

"משוח מלחמה אין בנו מתמנה תחתיו לעולם, אלא הרי הוא כשאר הכהנים, אם נמשח למלחמה – נמשח, ואם לא נמשח – לא נמשח, וכשכהן משוח מלחמה משמש במקדש משמש בד' כלים כשאר כהנים".

מדוע כהונה זו אינה עוברת בירושה? הרדב"ז מבאר:

"כלומר אינו כשאר שררות שהוא בחיוב, אלא ברצון הציבור. ויש לומר בטעם הדבר דבשאר שררות אף על פי שאינו כאביו ממש אין קפידא, אבל משיח מלחמה, שצריך לחזק לב העם לקראת המלחמה, לא רצו שתהיה שררה זו ירושה, אלא הכל לפי מה שהוא צורך השעה".

דברי הרדב"ז מתאימים לקביעתה העקרונית של הסוגיה ביומא:

"יצא זה שעיקר משיחתו למלחמה".

למשוח מלחמה יש תפקיד מוגדר וברור, שאיננו פשוט כלל ועיקר. נדרשות תעצומות נפש רבות כדי לפגוש בלוחמים על גדר המערכת ולחזק את רוחם קודם שיחצו אותה וייכנסו אל שטח האויב. רק מי שמסוגל לאצור בקרבו את אותן תעצומות נפש יוכל לשמש משוח מלחמה.

על רקע זה יש להזכיר מחלוקת ראשונים נוספת. על פי מסורת חז"ל, היוצאים למלחמה כותבים גט לנשותיהם. המרדכי (גיטין סימן תל"ב) מתלבט אם גם כוהנים היו כותבים גט כזה, אף שהם מסתכנים בכך שלא יוכלו להחזיר את נשותיהם, שכן כוהן אינו רשאי להחזיר את גרושתו. המרדכי מתלבט אם היו כוהנים בשדה הקרב, ובמהלך דבריו מעיר ביחס לכוהן משוח המלחמה:

"דשמא היה חוזר לביתו ולא היה נכנס בעורכי המלחמה".

על פי דבריו, אם כן, הכוהן עומד על הגבול, אך הוא 'תומך לחימה' ואיננו בהכרח לוחם בפועל.

פירוש הפוך מצאנו ברד"ק (שמואל ב כג, כ), המסביר שבניהו בן יהוידע, מגיבורי דוד, היה כוהן, ובכל זאת הותר לו להרוג את הנפש במלחמה, שכן מצווה היא להילחם באויבי ישראל, שהם אויביו של הקב"ה. הרד"ק מוסיף:

"וכן צוה להיות כהן משוח מלחמה ולהכנס עם ישראל למלחמה, והנה פנחס טמא עצמו למצוה כשהרג זמרי וכזבי, וכן הלך למלחמת מדין עם ישראל".

לדעת הרד"ק, הכוהן נדרש לצאת עם הלוחמים לשדה הקרב ולקחת חלק פעיל בלחימה. רק כך יוכל להיות דמות משמעותית ולחזק את רוח הלחימה.

אף שהמרדכי היה מגדולי הפוסקים, והרד"ק הוא פרשן המקרא, לאור דברי הגמרא ביומא והסברו של הרדב"ז נראה שדווקא דברי הרד"ק מתיישבים יותר על הלב. כל תפקידו של כוהן משוח מלחמה הוא להוביל את הכוחות, ובלי לקחת חלק פעיל בלחימה – הוא לא יצליח בכך.

***

בימים ההם בזמן הזה. בשנים האחרונות ניטש ויכוח ציבורי עז על אודות דמותה של הרבנות הצבאית. יש המבקשים לראות בה גורם המספק שירותי דת ותו לא, בעוד אחרים מבקשים להעמיד אותה במקום קריטי בחיזוק רוח הלחימה של צה"ל. אלה האחרונים מגדירים את הרבנות הצבאית כ'כוהן משוח מלחמה', שתפקידו להפיח בעם גבורה, אמונה בצדקת הדרך ודבקות במטרה.

מבלי להיכנס להיבטים הפוליטיים והאידאולוגיים שבמחלוקת זו, היה מקום לדון ולשאול: האומנם יכול הרב הצבאי לשמש כוהן משוח מלחמה?! הרי בדרך כלל אינו כוהן, וודאי שלא נמשח בשמן המשחה!

נראה כי התשובה לכך נעוצה בדבריו של המנחת חינוך. המנחת חינוך, מגדולי הלמדנים בכל הדורות, נוהג לפלפל בדברי ראשונים ואחרונים, אך הינה במצוה ק"ז, העוסקת במשיחת הכוהנים הגדולים בשמן המשחה, נדרש המנחת חינוך למקור אחר – ספר קדמוניות היהודים של יוספוס פלביוס. המנחת חינוך מביא את דבריו, שלפיהם יהודה המכבי היה כוהן משוח מלחמה. המנחת חינוך מקשה: הרי בבית השני בטל שמן המשחה! בשלמא ביחס לכוהן הגדול, יכול הוא 'להתכהן' בכך שהוא "מרובה בגדים", דהיינו לובש את שמונת הבגדים. אך משוח מלחמה מתכהן אך ורק במשיחה בשמן, וכיצד זכה לכך יהודה המכבי?

על כך משיב המנחת חינוך:

"ומה שנמצא ביוסיפון שיהודה מכבי והוא בן מתתיהו כהן גדול בעצמו היו נמשחין למשוחי מלחמה, היינו דהיו נקראים כן לכבוד, אבל לא היה להם כלל קדושת משוח מלחמה לענין החמישה דברים השווים לכהן גדול".

ונראה לבאר דבריו לאור היסוד הנ"ל. כוהן משוח מלחמה הוא "ממונה" לתפקיד ספציפי ומוגדר. יש למינוי הליך מחייב, הכולל משיחה בשמן המשחה, אך הליך זה אינו העיקר. תפקידו המרכזי של הכוהן הוא לסחוף אחריו את הלוחמים, לחזק את רוחם ולאמץ את לבבם. כדי למלא תפקיד זה יש צורך ב'כבוד' מצד הציבור, כלומר בלגיטימציה ציבורית בדעת הקהל. הזוכה לכך – הרי הוא משוח מלחמה.

יהודה המכבי זכה להסכמה ציבורית, ומתוך כך הפך לכוהן משוח מלחמה. האם גם הרבנות הצבאית דהיום זוכה לכך? ימים יגידו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)