סוטה דף מב - כהן משוח מלחמה

  • הרב אביהוד שורץ

המשנה בדף מ"ב מציגה את נאומו של הכהן משוח המלחמה, האומר את דבריו בלשון הקודש בפני כל העם. תפקידו של הכהן להעצים את רוח הלחימה, ולמנוע בריחה או יראה בשדה הקרב.

הגמרא בדף מ"ב ע"א מבהירה, שכהן משוח מלחמה הוא "ממונה", דהיינו אדם בעל מינוי צבאי רשמי. אופן המינוי הוא במשיחת הכהן בשמן המשחה, מה שמוביל אותו למעמד קרוב לזה של הכהן הגדול. הגמרא במסכת יומא (דף ע"ג) מונה את הלכותיו של כהן גדול הנוהגות גם במשוח מלחמה (למשל שהוא אסור לא רק בגרושה, כשאר הכהנים, אלא גם באלמנה), ואת ההלכות הייחודיות לכהן גדול שאינן נוהגות במשוח מלחמה (למשל שאיננו מביא פר כהן משיח). הגמרא מסתפקת לגבי בגדי כהונתו במידה ויעבוד במקדש: האם ילבש ארבעה בגדים ככהן הדיוט, או שמא ילבש שמונה בגדים ככהן גדול. הרמב"ם (כלי המקדש, ד' כ"א) פשט את הספק, ופסק שמשוח מלחמה עובד בארבעה בגדים בלבד, כדין כהן הדיוט.

לאור אותה הסוגיה ביומא, מוסיף הרמב"ם (שם) וכותב:

"משוח מלחמה אין בנו מתמנה תחתיו לעולם אלא הרי הוא כשאר הכהנים אם נמשח למלחמה נמשח ואם לא נמשח לא נמשח, וכשכהן משוח מלחמה משמש במקדש משמש בד' כלים כשאר כהנים".

מדוע כהונה זו אינה עוברת בירושה? הרדב"ז מבאר:

"כלומר אינו כשאר שררות שהוא בחיוב, אלא ברצון הציבור. ויש לומר בטעם הדבר, דבשאר שררות אף על פי שאינו כאביו ממש – אין קפידא, אבל משיח מלחמה שצריך לחזק לב העם לקראת המלחמה, לא רצו שתהיה שררה זו ירושה, אלא הכל לפי מה שהוא צורך השעה".

דברי הרדב"ז משתלבים עם הקביעה העקרונית בסוגיה ביומא שם:

"יצא זה שעיקר משיחתו למלחמה".

למשוח מלחמה יש תפקיד מוגדר וחד משמעי, שאיננו פשוט כלל ועיקר. נדרשות תעצומות נפש רבות כדי לפגוש בלוחמים על גדר המערכת, ולחזק את רוחם קודם שיחצו אותה וייכנסו אל שטח האויב. רק מי שמסוגל לאצור בקרבו את אותן תעצומות נפש, יוכל לשמש משוח מלחמה.

על רקע זה, יש להזכיר מחלוקת ראשונים נוספת. על פי מסורת חז"ל, היוצאים למלחמה כותבים גט לנשותיהם. המרדכי (גיטין, רמז תל"ב) מתלבט האם גם כהנים היו כותבים גט כזה, אף שהם מסתכנים בכך שלא יוכלו להחזיר את נשותיהם, שכן כהן אינו רשאי להחזיר את גרושתו. המרדכי מתלבט האם היו כהנים בשדה הקרב, ותוך כדי דבריו מעיר ביחס לכהן משוח המלחמה:

"דשמא היה חוזר לביתו ולא היה נכנס בעורכי המלחמה".

על פי דבריו, אם כן, הכהן עומד על הגבול, אך הוא "תומך לחימה", ואיננו בהכרח לוחם בפועל.

פירוש הפוך מצאנו ברד"ק (שמואל ב', כ"ג כ'). לדבריו, בניהו בן יהוידע מגיבורי דוד היה כהן, ובכל זאת הותר לו להרוג את הנפש במלחמה, שכן מצוה היא להילחם באויבי עם ישראל, שהם אויביו של הקב"ה. הרד"ק מוסיף:

"וכן צוה להיות כהן משוח מלחמה ולהכנס עם ישראל למלחמה והנה פנחס טמא עצמו למצוה כשהרג זמרי וכזבי וכן הלך למלחמת מדין עם ישראל".

לדעת הרד"ק, הכהן נדרש לצאת עם הלוחמים לשדה הקרב, ולקחת חלק פעיל בלחימה. רק כך יוכל להוות דמות משמעותית, ולחזק את רוח הלחימה.

אף שהמרדכי הינו מגדולי הפוסקים, והרד"ק הוא פרשן המקרא, לאור דברי הגמרא ביומא והסברו של הרדב"ז, נראה שדווקא דברי הרד"ק מתיישבים יותר על הלב. כל תפקידו של הכהן משוח מלחמה הינו להוביל את הכוחות, ובלי לקחת חלק פעיל בלחימה – הוא פשוט לא יצליח בכך.

***

בימים ההם בזמן הזה. בשנים האחרונות ניטש ויכוח ציבורי עז אודות דמותה של הרבנות הצבאית. יש המבקשים לראות בה גורם המספק שירותי דת ותו לא, בעוד שאחרים מבקשים להעמיד אותה במקום קריטי בחיזוק רוח הלחימה של צה"ל. אלה האחרונים מגדירים את הרבנות הצבאית כ"כהן משוח מלחמה" הנועד להפיח בעם גבורה, אמונה בצדקת הדרך ודביקות במטרה.

מבלי להיכנס להיבטים הפוליטיים והאידיאולוגיים שבמחלוקת זו, היה מקום לדון ולשאול: האמנם יכול הרב הצבאי לשמש כהן משוח מלחמה?! הרי בדרך כלל אינו כהן, ובוודאי שלא נמשח בשמן המשחה!

נראה כי התשובה על כך נעוצה בסוגיה מענייני דיומא. המנחת חינוך, מגדולי הלמדנים בכל הדורות, נוהג לפלפל בדברי ראשונים ואחרונים. אך הנה במצוה ק"ז, העוסקת במשיחת הכהנים הגדולים בשמן המשחה, נדרש המנחת חינוך למקור אחר, והוא – ספר קדמוניות היהודים של יוספוס פלביוס. המנחת חינוך מצטט מדבריו, שם נאמר שיהודה המכבי היה כהן משוח מלחמה. ומקשה המנחת חינוך: הרי בבית השני בטל שמן המשחה?! בשלמא ביחס לכהן הגדול, יכול הוא "להתכהן" בכך שהינו "מרובה בגדים", דהיינו לובש את שמונת הבגדים. אך משוח מלחמה "מתכהן" אך ורק במשיחה בשמן, וכיצד זכה לכך יהודה המכבי?!

על כך מסביר המנחת חינוך:

"ומה שנמצא ביוסיפון שיהודה מכבי והוא בן מתתיהו כהן גדול בעצמו היו נמשחין למשוחי מלחמה – היינו דהיו נקראים כן לכבוד, אבל לא היה להם כלל קדושת משוח מלחמה לענין החמישה דברים השווים לכהן גדול".

ונראה לבאר דבריו לאור היסוד הנ"ל. כהן משוח מלחמה הינו "ממונה" לתפקיד ספציפי ומוגדר. אמנם, ישנו הליך מחייב למינוי, הכולל משיחה בשמן המשחה, אך הליך זה אינו העיקר. התפקיד המרכזי הוא לסחוף אחריו את הלוחמים, לחסן את רוחם ולאמץ את לבבם. בכדי למלא תפקיד זה, יש צורך ב"כבוד" מצד הציבור, כלומר בלגיטימציה ציבורית בדעת הקהל. הזוכה לכך – הרי הוא משוח מלחמה.

יהודה המכבי זכה להסכמה ציבורית, ומתוך כך הפך לכהן משוח מלחמה. האם גם הרבנות הצבאית דהיום זוכה לכך? ימים יגידו...