סוכה דף כב-כג | העושה סוכתו בראש העגלה

דף מספר 30

הסוכות המוזכרות במשנה הבאה מתאימות לכאורה לגדרי ההלכה מבחינת נתוניהם הבסיסיים, דהיינו הסכך והספנות. השאלה במקרים האלה מתעוררת בשל עמידות הסוכה או היכולת לקיים בה את המצווה במשך כל החג.

א. סוכה בראש הספינה, העגלה, האילן והבהמה (המשנה כב: עד אמצע כג. "דיבשה כשרה")

1. המשנה מכשירה סוכה בראש ה____, למרות שהיא מיטלטלת ולא קבועה; וגם בראש ה____, למרות שיש סבירות שהסוכה תיעקר על ידי ה____. כל זאת משום שסוכה יכולה להיות ... (רש"י).

2. הסוכה בראש האילן והבהמה כשרה אף היא, אלא שאסור לעלות לה ביום טוב לכתחילה, משום...

3. משנתנו המכשירה את הסוכה בראש ה___ היא לפי דעת ר' עקיבא, ורבן גמליאל פוסל. מה היה "סיפור" המחלוקת?

4. אביי מסביר: רע"ק סובר שאפילו בים, די בכך שהסוכה יכולה לעמוד ברוח ____ ד____, ורבן גמליאל מצריך דוקא רוח ____ ד____; וזה עצמו תלוי במחלוקת אם סוכה ____ ____ או ____ ____ .

5. ר' יהודה פוסל סוכה בראש הבהמה והאילן, מכוח העובדה שאין עולים להן ביום טוב, שכן סוכה זו אינה... ; משנתנו, המכשירה, סוברת שאין לפסול את הסוכה משום כך, מכיוון שהאיסור לעלות לסוכה הוא רק ____ .

ב. שאלות לעיון

סוכה שאינה ראויה לשבעה

הגמרא בדף כג. מביאה את מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה לגבי סוכה שעל גבי הבהמה. ר' יהודה פוסל משום שצריך סוכה שהיא "ראויה לשבעה". מדוע ר' מאיר מכשיר? היה אפשר לטעון שר' מאיר בכלל דחה את היסוד הזה, דהיינו שלדעתו אין זה משנה אם הסוכה אינה ראויה לכל החג. אבל הגמרא מסבירה אחרת: אמנם ר' מאיר מסכים שקיים פסול עקרוני כזה, אך הוא לא חל במקרה שלנו, כיוון שבו איסור העלייה לסוכה הוא רק מדרבנן.

מדוע באמת העדיפה הגמרא לא להעמיד את מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה כמחלוקת מהותית בשאלה האם צריך שהסוכה תהיה ראויה לשבעה או לא? השאלה מתחזקת לאור העובדה שמצאנו להלן מחלוקת מפורשת בנקודה זו: עיינו להלן בסוף דף כז. "תניא ר' אליעזר...קמ"ל". בעל שער המלך על הרמב"ם (הלכות לולב, פרק ח, הלכה א') טוען שמכיוון שהלכה כחכמים החולקים על ר' אליעזר, ממילא אין צורך בסוכה הראויה לשבעה, ומטעם זה יש להכשיר סוכה על גבי בהמה, ולא מן הטעם המופיע בסוגיה שלנו בדף כג.. כמו כן, ראו לעיל ט. את המחלוקת האם להכשיר סוכה ישנה: בית שמאי, הפוסלים, לומדים את שיטתם מ"חג סוכות תעשה לך שבעת ימים", ואילו בית הלל לומדים מכאן להכשיר סוכה שאינה ראויה לשבעה. נמצא, שוב, שלהלכה אין כלל צורך ב"ראויה לשבעה".

אנחנו נציע שאין סתירה בין הסבר שיטות ר' מאיר ור' יהודה בדף כג., המניחה שיש צורך ב"ראויה לשבעה", לבין עמדת החכמים השוללת את הצורך הזה, משום שכל סוגיה מדברת על סוג אחר של "ראוי לשבעה".

מוהר"י עמיטל שליט"א העלה בעניין זה חקירה יסודית[1]: למה אנו מתכוונים כאשר אנו אומרים שהסוכה צריכה להיות ראויה לשבעה? האם היא צריכה להיות מיועדת לקיום המצווה בשלמות למשך שבעה ימים, או האם אנחנו מתכוונים לתכונה מעשית של המבנה, דהיינו לכך שהוא ראוי לשימוש למשך שבעה ימים?

אם נבדוק את חקירתו של הרי"ע מבחינת הגמרא, נגלה דבר מעניין. ר' אליעזר, המצריך סוכה הראויה לשבעה, לומד זאת מ"חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים". בדף ט. מובאת דעתם של בית שמאי, הסוברים אף הם כר' אליעזר, אלא שמן הפסוק הנ"ל הם לומדים שסוכה חייבת להיבנות לשם מצווה. איך ניתן ללמוד ממקרא אחד שתי הלכות? התמיהה גדלה מאוד לאור דברי הסוגיה, שבית הלל חולקים על דין "לשמה" בסוכה, כי הם לומדים מן המקרא ההוא שניתן לבנות סוכה בחול המועד, והפסוק אינו "פנוי" ללמוד ממנו דין "לשמה". מדוע קושי דומה אינו קיים ביחס לבית שמאי?

הרי"ע בעצמו שם הביא את תשובת הריטב"א (בחידושיו לדף כז:):

וי"ל דלב"ש תרתי שמעת מינה, דמחג הסוכות דרשי סוכה לשם חג, ומשבעת ימים דרשי סוכה לשבעה.

אולם, הרי גם בית הלל דורשים מ"שבעת ימים" - "לעושין סוכה כל שבעה ואפילו לחולו של מועד"[2]; ומדוע, אם כן, הם לא יכלו לדרוש "לשם חג" מתחילת הפסוק, דהיינו "חג סוכות"?

לולא דמסתפינא, נראה לתרץ את הקושי בדרך השונה מן הריטב"א. שיטת בית שמאי שיש לבנות את הסוכה לשמה, ודעת ר' אליעזר שהסוכה צריכה להיות ראויה לשבעה, שיטה אחת היא, ששתי פנים לה, וזו הסיבה שהגמרא מוכנה לדרוש את שני ביטויי השיטה ממקרא אחד[3]. מכיוון שהסוכה חייבת להיות "לשם חג", היא צריכה להיות ראויה לקיום מצוות החג בשלמות. כלומר, הסוכה צריכה להיות עומדת למצווה, וייעוד זה טבוע בה על ידי כוונת האדם; אבל כדי שכוונה זו "תתפוס", היא חייבת להתאים למציאות. אי אפשר לייעד צריף המט ליפול תוך יממה, למצווה הצריכה להתקיים במשך שבוע שלם[4].

אם נחזור לחקירתו של הרי"ע, שיטת בית שמאי-ר' אליעזר היא שהסוכה צריכה להיות ראויה למצוותה בכל ימי החג. שיטה זו נדחתה על ידי חכמים; אבל אין לזה קשר לדברי ר' יהודה ור' מאיר, המצריכים "ראויה לשבעה" במובן האחר, דהיינו שאפשר להשתמש בה במשך שבעה ימים רצופים. בכל שבוע יש שבת, ועל כן סוכה בראש האילן והבהמה לכאורה אינן עומדות בקנה המידה הזה, למרות שהסוכה כשרה למצוותה כל שבעה, כפי שציין רש"י, שבדיעבד יוצאים בה אף בשבת. אפשר שפסול זה אינו ממש נדרש מהפסוק, אלא - כפי שנפרט להלן - מהווה פרט בהגדרת הסוכה בתור בית דירה שימושי. אין צורך שהיא תהיה דירת קבע, אבל כן נדרש דירה שלפחות אפשר לגור בה שבוע שלם. שימו לב גם לניסוחה המדויק של שיטת ר' יהודה כפי שהיא מוגדרת בסוגייתנו, לעומת ניסוח שיטתו של ר' אליעזר בדף כז: - האם ייתכן שהבדל זה רומז לשוני מהותי ביניהם?

בכל אופן, אם נלך בדרך זו, נוכל לקבל את הסבר הגמרא שלנו בהכשר הסוכה שעל גבי האילן, וגם את דעת החכמים שיוצאים מסוכה לסוכה כי אין צורך ב"ראויה לשבעה".

נקודה אחת עדיין לא פתורה: שיטת ר' יהודה ור' מאיר, המצריכה סוכה ראויה לשבעה, נלמדת מהפסוק "חג הסוכות...שבעת ימים". אם כך, חוזרת השאלה: כיצד תתיישב שיטה זו עם דעת בית הלל, והלא הם לומדים מכאן שאפשר לבנות סוכה במשך כל החג, גם בחול המועד, וכפי שראינו, הנחת הגמרא בדף ט. היא שאי אפשר ללמוד שני דברים מאותו פסוק? נראה להציע שאין מדובר כאן בדרשה ממש. סביר להניח שהגדרת "דירה" מצריכה אפשרות מגורים רציפה לזמן מסוים, גם אם מדובר בדירת עראי. התנאים טוענים שסביר להניח שהיות ומשך החג הוא שבוע, אז סוכה שאינה ראויה לדירה שבעה ימים אינה בכלל "דירה". בקיצור, הם מנצלים את הפסוק לעניין זה בתור "גילוי מילתא", וזה אינו שולל את האפשרות לדרוש ממנו דרשה אחרת.

 

 יישומים נוספים של הצורך ב"ראויה לשבעה"

 סוגייתנו אומרת שסוכה צריכה להיות ראויה לעמוד "ברוח מצויה", ולגבי כך חוקר השפת אמת: נניח שהסוכה מסוגלת לעמוד בפני רוח מצויה למשך חמישה ימים - האם הסוכה כשרה? מה דעתכם?

נקודה שנייה בהקשר זה: למדנו לעיל בדף יג., שלא ניתן לסכך במיני ירקות, שכן הם פוסלים בסוכה משום אויר: "כיון דלכי יבשי ופרכי ונפלי, כמאן דליתנהו דמי." על כך כתב הר"ן (ז. בדפי הרי"ף):

דכל דבר העשוי להתיבש בתוך שבעה עד שתהא חמתו מרובה מצלתו, אף מעכשיו הוא פסול.

על פי דבריו פסק הרמ"א כך:

כל מה שדרכו לייבש תוך שבעה, מיד דיינינן ליה כאלו הוא יבש.

(סימן תרכ"ט, סעיף י"ב).

האם מצב זה דומה לסוכה שאינה ראויה לדירה כל שבעה, או לסוכה שאינה ראויה לקיום המצווה כל שבעה? האם יש מקום לחלק בין סכך העתיד להתייבש ולהשאיר "חור" של שלושה טפחים, לבין מצב עתידי של "חמתה מרובה מצילתה"?

הלבוש שם העיר כך:

...דבר שדרכו ליבש בתוך שבעה עד שתהא חמתו מרובה מצילתו, אף מעכשיו הוא פסול, גזרו בו חכמים שלא יבוא לידי ביטול מצוות סוכה, שמא לא יוכל לעשות אחרת תוך החג, ויבטל מצוות סוכה.

מדוע אין הלבוש פוסל סוכה זו מדאורייתא, משום שאינה ראויה לשבעה?