דילוג לתוכן העיקרי

סוכה דף כו-כז | אכילה ושינה מחוץ לסוכה

קובץ טקסט
דף מספר 36
לאחר הדיון בשאלה מי פטור מישיבה בסוכה, כעת אנו פונים להגדרת מעשה המצווה. המשנה לעיל שונה "אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה". מהי "אכילת עראי"? ומה הדין של "שינת עראי"?
א. שאלות על פשט הגמרא - אכילת עראי ושינת עראי (כו. עד המשנה כז.)
1. אכילת עראי מותרת מחוץ לסוכה. רב יוסף משער זאת: כ____ או ____ ביצים; ואביי סובר שזו שזה הכמות שאוכל תלמיד בבוקר - מלא ____, שהוא שווה לשיעור ____. (רש"י כו., כז.)
2. אסור לישון שינת עראי מחוץ לסוכה. רב אשי מסביר משום גזירה שמא ____, וכן בתפילין איסורם הוא מטעם זה, אבל מותר אם מניח ____ בין ____ .
3. רבא אומר ששינת עראי אסורה בסוכה באופן עקרוני, כי אין ____ ____ .
4. שיעור שינת עראי הוא...
5. מהם התנאים להתיר שינת עראי בתפילין?
6. כמה זמן נהג רבה לישון בלילה?
7. הרוצה להחמיר על עצמו גם לגבי אכילת עראי לאכול בסוכה - האם רשאי?
8. ר' צדוק לא היה מקפיד לאכול בסוכה פחות מכביצה. מכאן משמע שכביצה צריך סוכה, וקשה על האמוראים הנ"ל (שאלה 1). אבל הגמרא מיישבת, ששיעור "פחות מכביצה" משמעותי רק לעניין...
ב. שאלות לעיון
איזו אכילה חייבת בסוכה?
המשנה פוטרת את האוכל "עראי". הגמרא מתרגמת מושג זה למונחי כמות, במחלוקת רב יוסף ואביי; אך יש להתבונן באיזו מידה מוגדר הדין לפי אופי האכילה, מעבר לכמות מדויקת, או אפילו בניגוד לה. עיינו ברמב"ם, המטשטש את השיעור הכמותי ומדגיש את אופי האכילה:
אוכלין ושותין וישנין בסוכה כל שבעה בין ביום בין בלילה. ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם כן אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט. ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי. ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה. ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים, הרי זה משובח.
(הלכות סוכה, פרק ו', הלכה ו').
בכל אופן, העיקרון שההיתר הבסיסי הוא "עראי", מאפשר לנו להגדיר אכילות שונות בתור "עראי" במנותק מן הכמות. ברוח זו התיר הרמב"ם לאכול פירות בלי הגבלה. עניין זה תלוי בשאלה פרשנית בהבנת מעשה רבן גמליאל, שאכל שתי כותבות בסוכה בתור "חומרה". האם ההיתר לאכול שתי כותבות ללא סוכה הוא מטעמו של הרמב"ם, או משום שמדובר בכמות קטנה? שאלה זו תלויה בדיון בגמרא במסכת יומא עט ע"א-ע"ב. הדיון נסוב על "כותבת הגסה", שהיא שיעור החיוב במי שאוכל ביום הכיפורים:
אמר רב יהודה: כותבת הגסה שאמרו - יתירה מכביצה, וקים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי - לא מיתבא דעתיה. מיתיבי: מעשה והביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים, ואמרו: העלום לסוכה, ותני עלה: לא מפני שהלכה כך, אלא שרצו להחמיר על עצמן. וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה, נטלו במפה, ואכלו חוץ לסוכה, ולא בירך אחריו. הא כביצה - בעי סוכה. ואי סלקא דעתך כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה, השתא שתי כותבות בלא גרעינן - לא הוו כביצה, כותבת הגסה וגרעינתה מי הוי יתירה מכביצה? אמר רבי ירמיה: אין, שתי כותבות בלא גרעינתן - לא הוו כביצה, כותבת הגסה וגרעינתה - הוי יתירה מכביצה. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: תרי קבי דתמרי, חד קבא דקשיתא וסריח. רבא אמר: התם היינו טעמא משום דהוו ליה פירי, ופירי לא בעו סוכה. מיתיבי, אמר רבי: כשהיינו לומדים תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע הביאו לפנינו תאנים וענבים, ואכלנום אכילת עראי חוץ לסוכה. אכילת עראי - אין, אכילת קבע - לא! - אימא: אכלנום כאכילת עראי חוץ לסוכה. איבעית אימא: אכלנום אכילת קבע, ואכלנו פת אכילת עראי בהדייהו חוץ לסוכה.
ופירש רש"י שם:
הא כביצה בעי סוכה - אלמא שתי כותבות דאמרן לעיל לא שהלכה כן - פחותות הן מכביצה.
שתי כותבות בלא גרעינן - שאכלן רבן גמליאל בסוכה ואמרו עלייהו: לא שהלכה כן.
תרי קבי דתמרי - בגרעינהון, הוו קבא דקשייתא וסריח - יש בהן קב גרעינין ויותר, אלמא: הגרעין יותר מן הכותבת. וסריח לשון עודף כמו תסרח על אחורי המשכן (שמות כו).
הראשונים נחלקו כמי לפסוק במחלוקת האם פירות צריכים סוכה. נצטט כאן את הרא"ש אצלנו (סימן י"ג) המתנה את החיוב באכילה "דרך קבע"; מהי ראייתו מן הגמרא שם? האם היא ניתנת לדחייה?
ודוקא פת, אבל פירי לא בעי סוכה, כדמסקינן בפרק בתרא דיומא (דף עט ב), דקבע דידהו כאכילת עראי דפת. ורבינו מאיר היה נזהר מלאכול פירות חוץ לסוכה, כי היה סובר להחמיר כהאי לישנא דפירי בעי סוכה. ומיהו, נראה דמוכח התם דאפילו אי פירי בעי סוכה היינו כשקובע עצמו לאכילת פירות, ואשמועינן דקבע דידהו הוי כאכילת עראי דפת, אבל באכילת עראי דפירי ליכא מאן דאסר...
המגן אברהם (סימן תרל"ט ס"ב) הביא ראיה הפוכה מאותה סוגיה:
וצ"ע, דהא לעיל מיניה איתא "ואי ס"ד כותבת יתירה מכביצה...". משמע בהדיא דכביצה פירות חייב למאן דמחייב, אפי' לא קבע עליו, דאל"כ לא פריך מידי, דדילמא ר"ג אכלן דרך עראי דומיא דטעימת התבשיל. וצ"ע.
שתייה מחוץ לסוכה
מכאן נעבור לעיין בשאלת שתייה מחוץ לסוכה. משנתנו מתירה "לאכול ולשתות עראי", ומכאן ניתן לדייק ששתיית קבע אסורה. נראה מדברי הפוסקים שהכמות איננה קובעת, אלא הדרך בה שותים. הגהות אשרי (ברא"ש סימן י"ג) מביא את לבטיו של האור זרוע בנושא זה:
ושתיית מים מותר חוץ לסוכה, היינו דלי של מים דר"ג שלא היה צריך סוכה אלא שהחמיר על עצמו. ומיהו, שתיית יין ודבש ושכר בהדי פירות או בלא פירות בלבד, וכגון שלא אכל לחם ולפתן, אין לי לברר אם מותר חוץ לסוכה אם לאו, דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא, ואין שתיה בלא אכילה. או שמא פעמים אוכלין אגוזים ושאר פירות וקובעים עצמן לשתיה, ואסור.
הרמ"א (סימן תרל"ט, סעיף ב') מתיר לשתות יין מחוץ לסוכה, אבל המשנה ברורה (שם, סעיף קטן י"ג) מביא מחלוקת אחרונים בעניין:
ודע דכמה אחרונים מפקפקין בדין זה, ודעתם דאם שותה יין בקביעות חייב בסוכה, ובפרט בני חבורה שקבעו לשתות יין בודאי הוי קבע גמור. ומ"מ לענין ברכה הסכימו כמה אחרונים דאין לברך לישב בסוכה...ומיהו ראוי ונכון לכתחלה שלא לשתות בקבע אפילו שאר משקין כמו מי דבש ושכר אלא תוך הסעודה, או עכ"פ יאכל מתחלה לפת יותר מכביצה [או שאר תבשיל העשוי מה' מינים אם קובע סעודתו ע"ז] ויברך לישב בסוכה, ויוצא לכל הדיעות.
כאמור, הרמ"א מקל בכל שתייה. איך הוא יתמודד עם משנתנו, המתירה "לאכול ולשתות עראי" דווקא? ייתכן ששתיית קבע תיתכן רק במסגרת של אכילת קבע. ניתן להרחיב נקודה זו, ולטעון שאין כלל מושג של "שתיית קבע", וגם אם אדם סועד בסוכה, הוא יכול לצאת החוצה באמצע - אל "מחוץ למסגרת" הסעודה - ולשתות. אפשרות זו נדחית במשנה ברורה (בשער הציון כ"ט), גם לפי שיטת המקילים:
והא דאיתא בגמרא אוכלים ושותים בסוכה, והועתק לשון זה בריש הסעיף, היינו, לאחר אכילתו בסעודה שדרך לשתות אז, צריך לשתות גם כן בסוכה דנכלל הוא בסעודה. אבל שתיה בלי אכילה לא חשיבה לחייבו בסוכה, דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא, ואין שתיה בלי אכילה, [והיינו, הא דמסתפק בהגהת אשרי והובא בדרכי משה, עיין שם]. ואפשר דלפי זה אף מים בתוך הסעודה אין כדאי לשתות חוץ לסוכה, וצריך עיון.
נטילת ידיים על כמות קטנה של אוכל
זה לשון הבית יוסף באורח חיים סי' קנח, לגבי דין נטילת ידיים וברכה על כך לפני אכילת לחם:
כתב הרוקח (הל' סעודה סי' שכ"ח) אוכל פחות מכביצה יטול מספק ולא יברך. ונראה שטעמו משום דכיון דבפחות מכביצה אינו מקבל טומאת אוכלין, איכא למימר דלא הצריכו בו חכמים נטילה, ואיכא למימר דסתם הצריכו נטילה לאוכל פת ולא חילקו בין פחות מכביצה ליתר מכביצה. הילכך, יטול מספק ולא יברך. ובסימן רפ"ג כתב ונוטלין ידיהם ומברכין על נטילת ידים מפני שצריך לטבל טיבול שני במרור, אבל על אכילת מצה שהיה יוצא בכזית אין צריך נטילה, דעל פחות מכביצה אין צריך נטילה, כדאמרינן בסוכה (כז.) ובברכות, עכ"ל.
בדברי הרוקח יש תחילה התלבטות אם יש ליטול ידיים על פחות מביצה, ואילו אחר כך הוא הוכיח מסוגייתנו שאין חיוב כזה. לכאורה דבריו האחרונים צודקים. האם יש מקום לדחות את הראיה מסוגייתנו, ולקיים את האפשרות של נטילת ידיים בכזית? אך לפני שמגיעים לשאלה המעשית, יש לברר על פי איזה עיקרון אמורים אנו להכריע את הספק הזה. בתחילת דבריו הרוקח משווה בין נטילת ידיים לבין טומאת אוכלין, בהנחה שנטילת ידיים לאכילת פת חולין נתקנה על פי הדגם ההוא, למרות שאיננו מקפידים על טהרה בזמננו. אולם, בסוף דבריו מפנה הרוקח לגמרא בברכות, ונראה שהתכוון לסוגיה בדף מט: - מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה, האם מברכים ברכת המזון על כזית או כביצה:
 רבי מאיר סבר: ואכלת - זו אכילה, ושבעת - זו שתיה, ואכילה בכזית. ורבי יהודה סבר: ואכלת ושבעת - אכילה שיש בה שביעה, ואיזו זו - כביצה.
לפי זה, ההנחה היא שנטילת ידיים נתקנה בצמוד לדיני סעודה, ועל כן חיובה תלוי בחיוב ברכת המזון. יתכן שעניין זה רמוז במשנתנו, המזכירה שר' אלעזר לא נטל ידיים, וגם לא ברך ברכה אחריה על פחות מכביצה, ויש לומר ששני הדינים תלויים זה בזה. אם כך, במידה ונפסוק כשיטת ר' מאיר שכזית חייב בברכת המזון, ממילא גם נטילת ידיים תתחייב[1]. למעשה, השולחן ערוך פוסק כספקו של הרוקח:
יש מי שאומר שאם אינו אוכל אלא פחות מכביצה, יטול ידיו ולא יברך.
אם אוכל פחות מכזית, יש מי שאומר שאין צריך נטילה.
(סימן קנ"ח, סעיפים ב' - ג').
מדברי השולחן ערוך בסעיף ג' משמע שיש מי שמחייב נטילת ידיים אפילו על פחות מכזית. מה היסוד לשיטה זו? דעה זו תולה את שיעור האוכל לנטילת ידיים בטומאת אוכלין; אך לדעתה, "כביצה" אינה נחוצה לקבלת טומאה, כדברי התוספות אצלנו (כו: ד"ה נטלו)[2].
 
 
 

[1]   אמנם בשיטת הרוקח קצת קשה לומר כן, כי נראה מהמשך דבריו שהוא פוסק כר' יהודה.
[2]   התוספות מעלים שאלה אחרת – אולי כריכת הידיים במפה יכולה לשמש תחליף לנטילת ידיים. אך לא נאריך כאן בנקודה זו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)