סוכה דף כח-כט | ישיבת קבע בסוכה

דף מספר 40

המשנה האחרונה בפרק מחדשת מימד נוסף בהגדרת 'עשיית סוכתו קבע'.

א. שאלות על פשט הגמרא - עושה סוכתו קבע (מן המשנה כח: עד סוף הפרק)

1. מ"תשבו כעין תדורו" לומדים שצריך לעשות את סוכתו קבע, ולכן מכניס לשם...

2. איזה לימוד מתאים לסוכה ואיזה לא?

3. אלו כלי אוכל מקומם בסוכה?

4. ירדו גשמים, מותר לצאת מהסוכה מש____ ____ . אך לרב יוסף היה דין מיוחד; מדוע?

5. יצא מהסוכה מפני הגשמים, אם אכל - אינו חייב לחזור עד ש____ ____; ואם ישן, אינו חייב לחזור עד ש____ ו____ ____ ____ (למסקנה).

6. ליקוי המאורות הוא סימן רע ל"שונאיהן של ישראל" יותר משאר אומות - מדוע?

ב. שאלות לעיון

דירת קבע בסוכה - מימד נוסף במצווה

המונח "קבע" ביחס לסוכה כבר מוכר לנו מהפרק הראשון. שם היה מדובר בסוכה בתור חפצא, והשאלה הייתה האם היא "דירת קבע" או "עראי" מבחינת המבנה והנתונים הפיזיים שלה. משנתנו אומרת שאפילו אם נסכים שהסוכה היא "דירת עראי" מבחינת החפצא, מצוות הישיבה בה כוללת ישיבה שהיא "ישיבת קבע", אשר מקיפה את פעילותו השוטפת של האדם.

מימד זה של "קבע" מתווסף לדרישה היסודית שהופיעה לאורך פרקנו, שאכילה, שתייה ושינה ייעשו בסוכה דווקא. במסגרת פעולות אלו שנינו ש"אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה" (כה.), ואם כן, האם ניתן לאסור את ה"טיול" שבסוגייתנו - איך שלא נפרש מונח זה - מחוץ לסוכה? עיינו ברמב"ם המחלק את הגדרת המצווה לשתי הלכות:

כיצד היא מצות הישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה, וכל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים, כיצד כלים הנאים ומצעות הנאות בסוכה, וכלי שתייה כגון אשישות וכוסות בסוכה, אבל כלי אכילה כגון קדרות וקערות חוץ לסוכה, המנורה בסוכה, ואם היתה סוכה קטנה מניחה חוץ לסוכה.

אוכלין ושותין וישנין בסוכה כל שבעה בין ביום בין בלילה, ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם כן אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט, ואין ישנין חוץ לסוכה אפילו שינת עראי, ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה, ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח.

(הלכות סוכה, פרק ו', הלכות ה' - ו').

הרמב"ם הזכיר איסור מחוץ לסוכה רק בהלכה ו', ביחס לאכילה ושינה; ולכן נראה שהמשנה שלנו באה לקבוע רף של קיום ראוי של מצוות סוכה, כאשר אכילה שתייה ושינה בסוכה מהווים דרישה הכרחית. בלשון אחרת יש לומר, שאכילה ושינה בסוכה הן מעשי מצווה ספציפיים, ואילו שאר הפעולות הנעשות בסוכה מצטרפות לקיום כולל אחד של הפיכת הסוכה לקבע, כפי שמשתמע בלשון הרמב"ם בהלכה ה'.

הבחנה זו מתבטאת במחלוקת הראשונים מתי יש לברך על מצוות סוכה. עיקרו של דיון זה הוא להלן בפרק הרביעי, אך נביא כאן את חלקו. הרמב"ם כותב:

כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך קודם שישב אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה.

(פרק ו', הלכה י"ב).

ואילו הרא"ש מביא את המנהג האשכנזי הרווח:

רגילין העם שאין מברכין על הסוכה אם נכנס בה לטייל בה ושינה, אלא דוקא בשעת אכילה. הלכך, ראוי שיברך תחלה ברכת המוציא שמתחיל הסעודה, ואחר כך יברך על הסוכה. ומה שאין מברכין על הסוכה בשעת השינה, ואף על פי שמצינו בה חומר יותר מבאכילה, דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה, ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה; היינו טעמא דשמא לא יוכל לישן והוי ברכה לבטלה.

(פרק ד', סימן ג').

ניתן לומר שלדעת הרמב"ם כל קיום של מצוות סוכה מחייב ברכה, ואילו לפי המנהג המובא ברא"ש יש לברך רק על פעולות המחייבות סוכה, או לחלופין - על פעולות המהוות מעשה מצווה מיוחד, בניגוד לחלק מהקיום הכולל.

דירת קבע בסוכה - דירה מכובדת

מכיוון שעל האדם לעשות את סוכתו קבע ודירתו עראי, לכאורה היינו אומרים שכל המרבה לחיות את חייו הרגילים בתוך הסוכה, הרי זה משובח. אך הרמ"א מציב לנו גבול-גזרה:

הגה: ואל יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה, כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו (ב"י בשם א"ח).

(סימן תרל"ט, סעיף א').

המשנה ברורה מפרט:

תשמיש בזוי - כגון שטיפת קערות, ובכוסות ליכא קפידא. ואסור להשתין בסוכה אפילו בכלי אע"פ שעושה כן בביתו [ח"א].

(סעיף קטן ט').

מוקד נוסף לעיון זה הוא סביב הוראתו של מהרי"ל (הלכות סוכות, י"ט):

ומאחר דיהא סוכתו עליו כדירתו, אם רוצה לספר שמועות עם חבירו יעלו לסוכה.

המשנה ברורה (שם, סעיף קטן ב') מצטט את הדברים עם הסתייגות:

וכן אם ירצה לספר עם חבירו יספר בסוכה דסוכתו צריך להיות כביתו בכל השנה וכמו שמסיים המחבר. ולפי שקדושת הסוכה גדולה מאוד ראוי למעט בה בדברי חול ולדבר בה כ"א קדושה ותורה, וכ"ש שיהיה זהיר מלדבר שם לשה"ר ורכילות ושאר דיבורים האסורים.

בשער הציון הוסיף:

ומכל מקום כשהוא צריך לדבר מעניני עסק אין לו לצאת מסוכה בשביל זה, דבישיבתו שם אף בעת דיבורו הוא מקיים מצות ישיבה בסוכה [כן משמע מאליה רבה].

(סעיף קטן ד').

מכלל דבריו ניתן אולי להבין שאין צורך להיכנס מראש לסוכה כדי לדבר בענייני עסקים.

בקיצור, החיים השוטפים אמורים להתנהל בתוך הסוכה, אלא שאנו אמורים לנסות להעלות את רמת החיים השוטפים עצמם לכבוד המצווה וקדושתה, על אף נימת המלאכותיות.

ליקויי מאורות

טענת הסוגיה שלנו היא שליקויי המאורות נובעים מחטאים אנושיים שונים ומגוונים. אך קביעה זו קשה מסיבה ברורה:

וסבות אלו שנתנו בלקות המאורות לפי דעתם יכחיש החוש הנגלה, כי ידוע שלקות המאורות תלוי במהלך המאורות, בחבורם ובנגודם...שהאדם יודע זמן הלקות על פי החשבון, ואיך יתלו הלקות בחטא המעשים?

כך מצטט מהר"ל (באר הגולה, תחילת הבאר השישי, עמוד ק"ו) את ההתקפות על עמדה זו של חז"ל. יצויין שהידע כיצד לחזות מראש ליקויי חמה ולבנה היה קיים כבר בעולם העתיק, זאת אומרת בימיהם של חז"ל.

כדי להבין את תשובתו לקושיה הזו, נקדים שמהר"ל חידש דרך הבנה משלו בשאלה פילוסופית מרכזית: כיצד להבין את האירועים בעולמנו שאינם מעשי האדם? בשאלה זו הציבה ההגות המסורתית שתי אופציות: או שמדובר באירוע נטול משמעות רוחנית (חוק טבע או גורל מקרי), או שמדובר בתגובה אלוקית למעשי האדם (שכר או עונש, בדרך כלל). הדרך השנייה היא המעניקה "משמעות" מוסרית להתרחשות, והופכת אותה לחלק מדו-שיח ערכי בין האדם לבין בוראו. אולם, המהר"ל, כאמור, פיתח דרך שלישית. ייתכן מאוד שאירוע מסוים נובע מחוק טבע, אבל לחוק זה עצמו יש משמעות רוחנית: חז"ל ידעו היטב שהחוק הוא "הסיבה" לאירוע, אבל סיבה זו איננה חלק מעולמם הרוחני; חכמי ישראל מסבירים דווקא את "סיבת הסיבה", דהיינו את הבחינה המוסרית שבאותו חוק:

כי אם לא היה החטא בעולם, לא היה דבר זה[1], כי אין ספק שלקות המאורות הוא פחיתות גדול וחסרון בעולם, ואם לא היה החטא נמצא בעולם לא היה סדר הבריאה נותן שיהיה לקוי המאורות שהוא פחיתות וחסרון כמו שמוסכם מכל אדם. וכמו שתמצא במעשה בראשית שאלמלי לא חטא האדם היה מקום האדם בגן עדן ומזונותיו - פירות ג"ע, ובשביל שחטא אז סידר השם יתברך עניין האדם כמו שספרה התורה קוץ ודרדר תצמיח לך, הרי שהש"י סידר הנהגת האדם לפי מדריגתו מעלתו. ומפני כי העולם שייך בו חטאים אלו, ולפיכך מתחילת בריאת העולם לא נתן השם ית' להם אור שלא יקבל לקוי, ובזולת חטא לא היה סדר זה, סוף סוף בשביל החטאים אלו הוא לקוי המאורות. ואולי תאמר, אם כן מוכרח האדם לחטוא, אין זה קשיא, שאין ספק כי אין כלל העולם כולו צדיקים עד הזמן שיקויים ומל השם אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך וכו', ואז לא יהיה לקות המאורות חסרון כלל, כי אז נאמר (ישעיהו כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' והיה ה' לך לאור עולם, אבל בעולם הזה אין העולם נקי מן החטא. כלל הדבר כי השם יתברך סדר העולם במדריגה הראוי לבני אדם, כי כל הנמצאים משמשים האדם כפי מה שהוא אדם, ולפיכך בשביל חטא הנמצא בעולם נתן להם אור כמו שראוי להם.

העולם פגום כי החברה האנושית פגומה. כך טבעה של החברה האנושית, ובהתאם לה חקק הבורא את חוקי הטבע. על פי עיקרון זה מסביר מהר"ל את פרטי הגמרא שלנו והעבירות המסוימות המוזכרות בה, ומומלץ לעיין בהמשך דבריו.

ג. דברי סיום לסדרת השיעורים

אנו מגיעים לסיום מחזור לימוד זה של מסכת סוכה. זכינו בחסדי ה' להגיע לאמצע המסכת, ובע"ה עוד חזון למועד. ברכות וחיזוק לכל שהתמידו איתנו, ויהי רצון שגם בעתיד תגבירו חילכם לאורייתא בשמחה, בבריאות ואושר. יהי רצון שזכות התורה תעמוד לכם להצלחה בכל משלח ידכם!