סוכה על גבי ספינה

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי


 

דף יומיומי

סוכה דף כג – סוכה על גבי ספינה

במשנה (כב ע"א) נאמר שהעושה סוכה בראש הספינה סוכתו כשירה, ובגמרא (כג ע"א) מבואר שנחלקו רבן גמליאל ורבי עקיבא בגדריה של סוכה כזו:

תניא: העושה סוכתו בראש הספינה, רבן גמליאל פוסל ורבי עקיבא מכשיר. מעשה ברבן גמליאל ורבי עקיבא שהיו באין בספינה, עמד רבי עקיבא ועשה סוכה בראש הספינה. למחר נשבה רוח ועקרתה. אמר לו רבן גמליאל: עקיבא, היכן סוכתך?
אמר אביי: דכולי עלמא, היכא דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה - לא כלום היא, יכולה לעמוד בשאינה מצויה דיבשה - כולי עלמא לא פליגי דכשרה. כי פליגי - בדיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, ואינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים. רבן גמליאל סבר: סוכה דירת קבע בעינן, וכיון דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים - לא כלום היא. רבי עקיבא סבר: סוכה דירת עראי בעינן, וכיון דיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה - כשרה.

אביי מסביר שלכל הדעות סוכה צריכה להיות מסוגלת לעמוד ברוח מצויה של יבשה, שאם לא כן אין היא אפילו דירת עראי. מחלוקת התנאים היא ביחס לסוכה שיכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה ולא ברוח מצויה של ים – לדעת רבן גמליאל, סוכה צריכה להיות דירת קבע ולכן אם אין היא יכולה לעמוד ברוח ים (והיא ניצבת בים) היא פסולה, ואילו לדעת רבי עקיבא סוכה דירת עראי היא ולכן די בכך שהיא יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה. להלכה נפסק שסוכה דירת עראי היא, ולכן פסק השולחן ערוך (או"ח תרכח, ב) כדעת רבי עקיבא:

העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה, אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, פסולה; אבל אם יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, אפילו אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים, כשרה.

אמנם, מסברה קשה מאד להבין את שיטת רבי עקיבא, כפי שהקשה בעל ה"שרידי אש" (סוכה ו):

וקשה דמאי מהני שיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, והרי עכשיו הוא עומד בספינה ושם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה!

מכיוון שהסוכה עומדת כעת בלב ים, מהי התועלת בכך שהיא יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה?

השפת אמת (כג ע"א ד"ה והנה) התמודד עם קושייה זו, וכתב:

ונראה דלמ"ד דדירת עראי סגי, אם כן הסוכה עראי יותר מדירתו כל השנה. ומינה נמי דבמפרש בים, דודאי דירתו כל השנה בים עראי טפי מביבשה, להכי כל דהוי ביבשה דירת עראי אף על גב דעל ידי הים היא פחותה מעראי לית לן בה דדירתו כל השנה גם כן פחותה בים מביבשה.

לדעת השפת אמת, העיקרון המגדיר את הסוכה הנדרשת זהה בים וביבשה. על פי עיקרון זה הסוכה יכולה להיות קצת יותר 'עראי' מדירה רגילה. ממילא, ביבשה שבה דירה רגילה היא בית גמור, יש צורך בסוכה שעומדת ברוח מצויה. אך בים דרכו של אדם לגור בדירה קצת רעועה בכל השנה, וממילא הסוכה שבים יכולה להיות רעועה יותר ולא לעמוד אפילו ברוח מצויה.

אמנם, להבנתי דברי השפת אמת קשים אף הם מסברה, שהרי גם לדבריו לא ברור כלל מדוע הסוכה שבים מוגדרת לפי הרוח המצויה שביבשה. לשיטתו צריכה הייתה הגמרא לומר שסוכה שעל הספינה כשירה גם אם אינה עומדת ברוח מצויה, ולא לתלות זאת בכך שעומדת ברוח מצויה של היבשה.

הגרע"י יוסף בשו"ת יביע אומר (ח"ד או"ח נב) הביא תשובה נוספת:

והא דמכשרינן כשיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ואינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים, משום שהתורה דיברה בהוה דבעינן סוכה שיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, במקום יישוב שרוב בני אדם דרים. וממילא לא הצריכה יתר חיזוק בסוכה שבראש הספינה, וכל שאילו היתה עומדת ביבשה, חשיבא שפיר דירת עראי וכשרה.

מדברי הרב עובדיה עולה שאין כלל חובה שהסוכה תעמוד בפועל ברוח מצויה. דין "עמידה ברוח מצויה" מגדיר את החפצא של סוכה כשירה, וגדר זה אינו תלוי כלל במקום עמידתה של הסוכה בפועל. בעל השרידי אש (שם) מסביר נקודה זו באופן קצת שונה:

דכיון שעכשיו אין בספינה אפילו רוח מצויה, ובשעה זו היא יכולה לעמוד, ואף שבמשך השבעה ימים אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, מכל מקום כיון דביבשה יכולה לעמוד שפיר יש לה דין דראויה.

השרידי אש מתמקד בכך שברגע זה הסוכה עומדת, וממילא ברור שהיא ראויה לעמוד במקומה כעת. הבעיה היא רק שמכיוון שיכולה לבוא רוח מצויה ולהפיל אותה היא לא נחשבת כראויה לעמוד בעתיד, אך מגבלה זו קיימת רק בהנחה שהיא תמשיך לעמוד בים והרוח תוכל להפיל אותה. מכיוון שעקרונית היא ראויה לעמוד גם בעתיד במקום אחר (ביבשה), אין אנו מתחשבים בכך שאם תישאר במקומה הרוח תפיל אותה.

בין שלוש הדעות הנ"ל ישנן נפקא מינות רבות, הנוגעות גם למעשה. לדוגמה, במקום שבו יש רוח חזקה אך אנשים לא רגילים לגור בו בדירות ארעי – על פי השפת אמת הסוכה תהיה פסולה ולשאר הדעות תהיה כשרה. כמו כן, במקום שבו אין כלל רוח, לדעת הרב עובדיה עדיין יהיה צורך במחיצה שראויה לעמוד ברוח מצויה במקום רגיל (משום שזה דין בחפצא של המחיצה), ואילו לפי שאר הדעות ייתכן שהסוכה תהיה כשרה בכל מקרה.

הרב אברהם סתיו