סוף זמן תפילת שחרית | 2
בשבוע שעבר ראינו שלדעת ר' יהודה (וכך נפסק להלכה), זמן תפילת שחרית הוא עד ארבע שעות, אך ניתן להתפלל שחרית עד חצות היום. מי שמתפלל בין ארבע שעות לחצות - שכר תפילה בזמנה אין לו, אך שכר תפילה יש לו.
מהו פשר מעמד הביניים הזה, של זמן שבו ניתן להתפלל תפילת שחרית למרות שהוא אינו זמן תפילה?
שמעתי מהרב ברוך גיגי שליט"א, שהמעמד המיוחד הזה נגזר מהיסודות המחייבים של תפילות היום. כזכור, בגמרא (כו ע"ב) נחלקו אמוראים אם "תפילות אבות תיקנום" או "כנגד תמידים תיקנום". בהמשך הגמרא שם נקבע, שגם הסובר שתפילות אבות תיקנום - מודה במידת מה לדעה השנייה: "תפלות אבות תקנום, ואסמכינהו רבנן אקרבנות". כלומר, שני היסודות מתקיימים בחיוב התפילות. ואמנם, הרמב"ם בהלכות תפילה (א', ה-ו) כותב שהתפילות נתקנו כנגד הקרבנות, ולצד זה הוא כותב בהלכות מלכים (ט', א) שהאבות תיקנו את התפילות.
ונראה, שישנו הבדל מהותי בין שני הדינים בתפילה. היסוד שתיקנו האבות הוא היסוד של רחמי (כו ע"א), שבמספר הלכות מהווה יסוד מגמיש בדיני תפילה; ואילו היסוד שכנגד הקרבנות הוא בבחינת קרבן רוחני. יסוד זה הוא בעל גדרים נוקשים יותר, הנלמדים מהלכות הקרבנות.
לגבי זמן תפילת שחרית, נראה שיש הבדל בין שני המחייבים. זמן התפילה שכנגד תמיד של שחר - תלוי בזמן הקרבת התמיד, ולדעת רבי יהודה הוא עד ארבע שעות. לעומת זאת, זמן תפילתו של אברהם אבינו יכול להילמד מהפסוק בתהילים "ערב ובוקר וצהרים", כפי שדורשת את הגמרא (ברכות לא ע"א) על זמני התפילות. בהקשר זה, הבוקר כולו - עד חצות - עדיין נחשב ל"בוקר".
אם כן, טווח הזמן שבין סוף ארבע שעות לבין חצות היום הוא אכן בעל מעמד ביניים: אין בו קיום של תפילה שכנגד תמיד של שחר, שהוא הנקרא "תפילה בזמנה", אך יש בו קיום של תפילת אברהם, שזמנה נמשך כל הבוקר כולו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)