ערכין | דף לד | סיום למסכת ערכין

הדיבור הוא אבן יסוד בחיינו. כבר בתיאור בריאת האדם בספר בראשית אנו למדים על חשיבות הדיבור, הוא זה שמאפשר לאדם להביא לידי ביטוי את עולמו הפנימי. מתרגומו של אונקלוס "רוח ממללא" (בראשית ב, ז) אנו למדים על משמעות 'רוח' זו - היא המבדילה את האדם מן החיה, היא המייחדת את האדם, והיא המעלה שכתוצאה ממנה ביכולתנו להיות עובדי ה' ולהעיד על מלכותו של הבורא יתברך, וכלשון הנביא: "וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵל" (ישעיהו מג, יב ).*

באופן זה כתב בעל ספר החינוך על המצווה לדון בדיני ערכין (מצוה שנ):

"משרשי המצוה, לפי שהאדם לא ישתתף בעליונים זולתי בדבור, והוא כל החלק הנכבד שבו, וזה יקרא באדם נפש חיה, כדמתרגם אונקלוס והות באדם לרוח ממללא, כי שאר חלקי הגוף מתים הם, ואם יפסיד האדם זה החלק הטוב ישאר הגוף מת וככלי אין חפץ בו. על כן נתחייב לקיים דבורו במה שהוא משתמש בו בדברי שמים מכל מקום, כגון בהקדשות ובכל דברי הצדקות".

מסכת ערכין עוסקת למעשה בנדר שאדם נודר, בעקבות רצון להכרת תודה לה' או בכדי לכפר על נפשו, כשם שהיה עושה כשנודר להביא קרבן לה'. ההבחנה בין נדר רגיל לנדר ערך בא לידי ביטוי, כפי שלמדנו, במספר הבחנות עקרוניות כמו סכום התשלום או זמן החיוב וכו'. ברם, ההתייחסות העקרונית שיש בנדרי ערך, היא בסיבה שהאדם רואה לנכון לקבל על עצמו נדר זה.

פעמים רבות אנו רואים שכאשר אנשים רוצים להראות מחוייבות לדבר מסויים, הם עושים זאת באמצעות קביעת סכום גבוה לתשלום – בין אם מדובר במקדמה על קניית רכוש מסויים, או (ולהבדיל) בגובה תוספת הכתובה בה הבעל מתחייב לאשתו.

יתכן ללמוד מנדרי הערך על משמעות של המושג 'מחוייבות'; במעשה נדר של ערך, יש אמירה משמעותית בנוגע לרמת רצינותו של האדם, שכן היא אישית יותר. מכאן ניתן לומר שמחוייבות היא לא חיצונית כלל - סכום הכסף שאדם יכול לנדור יכול להיות גבוה באופן משמעותי מהסכום הקבוע בתורה לנדרי ערכין.

המקום האישי שאדם לוקח על עצמו בנדרך של ערך, יסודו בתודעה פנימית עמוקה, והיא המחוייבות המלאה לסיבה בגינה הוא נדר נדר זה. מעשה זה נבדל לחלוטין ממעשה של הדרת נדר רגיל ששם אין מדובר דווקא על מחוייבות למעשה אלא בהחלט יתכן שמדובר בפעולה חיצונית לשם זירוז או בתוספת שמירה מעשיית מעשה מסויים.

יהי רצון שנצליח לקחת רעיון זה של משמעות נדרי הערך וליישם אותו בכל מעשינו.

____________________________________________________

* וראה בדברי הספרי (דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמו) מהי לכאורה המציאות כשאין אנו מעידים על הקב"ה: "... כי שם ה' אקרא כשאני קורא בשמו הוא גדול ואם לאו כביכול וכו' ... ואתם עדי נאם ה' ואני אל כשאתם עדיי אני אל וכשאין אתם עדיי כביכול איני אל".