סנהדרין דף יג – סמיכת זקנים על פר העלם דבר של ציבור

  • הרב ברוך וינטרוב

"סמיכת זקנים... בשלשה, דברי רבי שמעון. רבי יהודה אומר: בחמשה" (משנה ב ע"א).

"תנו רבנן... 'וסמכו' – שנים, 'זקני' – שנים, ואין בית דין שקול – מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן חמשה; דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: 'זקני' – שנים, ואין בית דין שקול – מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן שלשה" (יג ע"ב).

לפי הגמרא רבי שמעון ורבי יהודה מסכימים שדרוש בית דין נוטה לסמיכה על פר העלם דבר של ציבור. מדוע דרוש בית דין נוטה לסמיכה על פר, שלכאורה אינה אלא פעולה טכנית? נחלקו בדבר הרמ"ה והתוספות. היד רמ"ה על אתר מסביר שעלול ליפול בפר מום, ואז יצטרכו לדון אם הוא כשר להקרבה; לכן דרוש בית דין נוטה, כדי להגיע להכרעה. התוספות ביבמות (קא ע"א, ד"ה ואין) מציעים תירוץ אחר: "דבכל דוכתין דבעינן ראוי לבית דין, אין בית דין שקול", כלומר מדובר בעיקרון הנוגע לצורתו הבסיסית של בית דין (ראה עיוננו לדף ו).

ונראה שלפנינו שתי הבנות שונות בדבר מהות הסמיכה על פר העלם דבר של ציבור. הרמ"ה תופס את הסמיכה כחלק מהקדשת הפר, ולכן תפקידם של הסומכים הוא לבחור פר מתאים ולוודא שהתהליך מתנהל כראוי. ברם, תיתכן גם הבנה אחרת. כידוע, הסמיכה על קרבנות הבאים על חטא מלווה בווידוי (ראה יומא לו ע"א). פר העלם דבר של ציבור מובא על טעות של בית הדין הגדול שהביאה את רוב הציבור לחטוא. ובכן, ייתכן שפר העלם דבר הוא קרבן שהסנהדרין הגדולה מביאה על חטאה, ואם כן, תפקידם של הסומכים הוא להיות בית דין שייצג את בית הדין הגדול.

ואולי חקירה זו היא שעומדת ביסוד מחלוקתם של רבי שמעון ורבי יהודה. מן הסוגיה עולה שדרשת מספר הדיינים תלויה בשאלה אם לומדים גזרה שווה מקרבן עולה. לגזרה שווה זו יש מקום אם מניחים שהסמיכה על פר העלם דבר דומה לסמיכה על שאר הקרבנות, דהיינו סמיכה שיש עמה וידוי. אך אם מדובר בהליך שונה – דין מיוחד בהקדשת פר העלם דבר של ציבור – אין מקום להשוואה לקרבנות אחרים.

לסיום נציין דיוק חשוב שדייק הגאון ר' משה סולוביצ'יק (בחידושיו על הלכות קידוש החודש) מתחילתה של הברייתא המובאת בסוגייתנו:

"תנו רבנן: 'וסמכו זקני' (ויקרא ד', טו) – יכול זקני השוק? תלמוד לומר: 'עדה'. אי עדה – יכול קטני עדה? תלמוד לומר: 'העדה' – מיוחדין שבעדה [רש"י: סנהדרי גדולה]".

הגר"מ הסיק מכאן שההבדל בין סנהדרין קטנה לסנהדרין גדולה אינו רק במעמדם של בתי הדין, אלא גם במעמד האישי של הדיינים החברים בהם. לדיין החבר בבית הדין הגדול יש מעמד אישי ייחודי, השונה ממעמדו האישי של דיין בסנהדרין קטנה, ומעמד זה קיים תמיד, גם במקום שאין כל חברי בית הדין הגדול מכונסים יחדיו. לכן רק דיינים מן הסנהדרין הגדולה יכולים לסמוך על הפר, אף על פי שבוודאי אין הם נחשבים בשעת המעשה כבית הדין הגדול, שהרי אין הם אלא שלושה או חמישה דיינים, ולא שבעים ואחד. [חידוש זה יוחס בטעות לאביו של הגר"מ, הגאון ר' חיים סולוביצ'יק, והובא בחידושי הגר"ח על הש"ס סימן מ"ו.]