דילוג לתוכן העיקרי

סנהדרין | דף סט | הליכה אחר הרוב בדיני נפשות

בתוך הדיון בגדרי בן סורר ומורה מעוררת סוגייתנו (סט ע"א) שאלה חשובה אחרת: האם הולכים אחר הרוב בדיני נפשות?
ממהלך הסוגיה נראה כי הגמרא אכן הצליחה להוכיח שבנפשות הולכים אחר הרוב, שהרי "אחד אומר: בשנים בחדש, ואחד אומר: בג' – עדותן קיימת", מפני שרוב האנשים עשויים לטעות בעיבור החודש. הר"ן על אתר מביא עוד ראיה שבנפשות הולכים אחר הרוב: הגמרא בחולין יא ע"ב אומרת שהורגים רוצח, ואין חוששים שמא הנרצח היה טרפה, מפני שהולכים אחר רוב האנשים, שאינם טרפות.
והקשה בעל השב שמעתתא (ר' אריה לייב הכהן) בשם אחיו, ר' יהודה הכהן: הרי בדיני ממונות קיימא לן להלכה שאין הולכים אחר הרוב כנגד חזקת ממון, וכיצד זה ייתכן להרוג אדם על פי רוב?!
מכוח קושיה זו טען השב שמעתתא כי ודאי שאין הולכים אחר הרוב בנפשות. אם כן, מה פשרם של דברי סוגייתנו והסוגיה בחולין? לדעת השב שמעתתא, יש לחלק בין שני סוגי בירור: בירור התנאים שבהם נעשתה העבֵרה, שבו הולכים אחר הרוב; ובירור מעשה העברה עצמו, שבו אין הולכים אחר הרוב. לדוגמה: בן סורר ומורה מוגדר כבר-עונשין על פי רוב הנשים, שיולדות לתשעה; וניתן להכשיר פער של יום בין עדויות שני העדים מפני שרוב האנשים עלולים לטעות בעיבור החודש. אך כאשר הספק נוגע לעצם מעשה העבֵרה – כגון "שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר" (לז ע"ב) – אין סומכים על הרוב, ואין הורגים את הרוצח.
הגאון ר' שמעון שקופ דן בספרו שערי יושר (שער ג פרקים א–ג) בדברי השב שמעתתא וחלק עליהם. לדעתו, יש להבין את סוגייתנו כפשוטה: בדיני נפשות אזלינן בתר רובא. וכיצד ייתכן שדיני ממונות חמורים מדיני נפשות?
תשובתו של הגרש"ש קשורה לעמדתו היסודית בדבר טיבם של דיני ממונות. לדעתו, אחד ההבדלים המהותיים בין ממונות לנפשות הוא שדיני נפשות מבוססים לחלוטין על משפטי התורה, ואילו דיני ממונות מיוסדים על השכל והסברה האנושית. אשר על כן, אף על פי שהתורה קבעה שלרוב יש נאמנות מספקת, ואנו הולכים אחריו בענייני איסורים ואף בנפשות, לא ניתן ללכת אחריו בדיני ממונות. וכל כך למה? הגרש"ש מניח שרוב אינו מברר את האמת, מפני שאין הוא פושט את הספק בוודאות. על כן ניתן ללכת אחריו כאשר ציוותה התורה לעשות כן, דהיינו באיסורים ובנפשות; אך לא להוציא ממון על פי רוב, כי להוצאת ממון דרוש בירור שכלי ודאי. (יוצא מכאן שכאשר הרוב נותן גם בירור שכלי – כגון ברוב גמור וודאי – ניתן ללכת אחריו גם בממונות [כגון בחזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו, בבא בתרא ה ע"ב].)
ובכן, מחלוקת האחרונים אם אכן הולכים בנפשות אחר הרוב משקפת מחלוקת מהותית יותר: האם דיני הראיות בנפשות ובממונות שווים, או שמא אלו שתי מערכות נבדלות לגמרי.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)