סנהדרין | דף עז | מצמצם וגרמא

דף עז עמוס בהלכות רבות ובחילוקים חשובים. ננסה להבהיר כאן שני זוגות של הלכות ואת היחס ביניהם.

היה מקום לחשוב שהמסלק סולם או תריס יתחייב מאותה גזרת הכתוב המחייבת מצמצם (עו ע"ב), שהרי בשני המקרים מדובר במניעת הצלה. אף על פי כן פסק רבא שהמסלק פטור. ובכן, מה בין מצמצם למסלק?

נראה שעיקר ההבדל הוא שהמצמצם פועל את פעולתו בנרצח עצמו (שהוא כובש אותו במים), ואילו המסלק סולם או תריס פועל את פעולתו בדבר אחר.

בכך ייפתר קושי שיש בדברי רש"י. מצד אחד, בדף עז ע"א (ד"ה רב אחא פוטר) רש"י מסביר כי הפוטרים מצמצם בנזיקין מתבססים על דין גרמא בנזיקין, זאת אומרת: צמצום הוא גרמא, ואף על פי כן המצמצם חייב בדיני רוצח. לעומת זאת, בעמוד ב (ד"ה בעידנא דשדייה) כתב רש"י שמסלק הסולם פטור אף בדיני רוצח משום דגרמא בעלמא הוא!

על כורחנו שיש לחלק בין שני ממדים שונים בגרמא: המעשה והמושא. המעשה יכול להיות חיובי (=פעולה) או שלילי (=מניעה), והמושא יכול להיות הנרצח/הניזק או דבר אחר. 'פעולה שלילית' ופעולה בלתי-ישירה מוגדרות שתיהן כגרמא, ובדיני נזיקין פטור בשתיהן. אבל בדיני רוצח יש הבדל ביניהן: דין מצמצם מלמד שגם פעולה שלילית נחשבת מעשה רציחה, וחייבים עליה; אבל על פעולה בלתי-ישירה – דהיינו פעולה הנעשית בדבר אחר (כגון סולם או מגן) – פטור אף בדיני רציחה.

"אמר רבא: זרק צרור בכותל וחזרה לאחוריה והרגה – חייב", אף על פי שהכוח כוון כלפי הכותל; משמע שכל התוצאות של הפעלת כוח נזקפות לחובתו של המפעיל. אולם בסוף הדף נאמר שהמפנה זרם מים כלפי חברו הכפות פטור אם הדבר היה בכוח שני, דהיינו אם המים לא הגיעו להרוג מיד (רש"י). וקשה: וכי מה בין זה לבין זרק צרור לקיר וחזרה לאחוריה?

ההבדל שבין כוח כוחו לבין כוח שני נתבאר היטב בספרו של הרב פרופ' זאב לב, "בירור מושגים – כוח כוחו וכוח שני בהלכה". בפרק ג של הספר הוא מסביר כי כוח כוחו היינו שהאנרגיה שהפעיל האדם ממשיכה, אלא שהיא משנה כיוון או עוברת לפעול על עצם אחר ("בלשון המדע: חק שִמור האנרגיה והתנע בין גופים"). לפיכך המעשה מיוחס לאדם.

לעומת זאת, כוח שני אמנם מופעל בזכות הכוח הראשון, אך לא הכוח הראשון הוא שיצר אותו. כיצד? בתחילה המים זורמים כתוצאה ישירה של הטייתם; זהו הכוח הראשון, והוא אכן מיוחס לאדם שהטה את המים. אולם לאחר זמן בטל הכוח שבא מהטיית הזרם, והמים ממשיכים לזרום מכוח הכבידה בלבד; זרימה זו אינה אלא כוח שני, ובזה פטור הרוצח משום גרמא, כי פעולתו הייתה עקיפה, ולא בנרצח עצמו, וכפי שנתבאר בסעיף א.

היד רמ"ה הבין שהטיית הזרם אין פירושה המשכת המים בידיים ממש, אלא הכוונה לפתיחת סכר וכדומה. אם כן, מדוע אין המטה פטור, כמו המסלק סולם ותריס? היד רמ"ה משיב שגם היורה חץ אינו זורק את החץ בכוחו, אלא שומט מבין אצבעותיו את החץ והיתר, ואף על פי כן אין אנו אומרים שיריית חץ היא כוח שני. מכאן הוא מסיק שכאשר הכוח הראשון מסיר מחסום, יש לתפוס את הכוח המתפרץ בעקבות זאת כבא מכוחו של האדם ממש, ולא ככוח שני.

הרב פרופ' לב למד מכאן ש"אדם שעושה פעולה קטנה ביותר, בכח קטן ביותר, אבל כתוצאה מפעולה זו יש שחרור כח גדול, חייב בכל התוצאות הנובעות באופן ישיר מפעולתו". לדוגמה: "חייל המוציא את הנצרה מרימון-יד, וכתוצאה מכך התפוצץ הרימון-יד והרג הרבה אנשים, חייב כאילו הוא הרגם במו ידיו. אדם שלוחץ על כפתור (הסרת המונע) וכתוצאה מזה עף טיל בליסטי עם חץ גרעיני (על ידי שרשרת של כוחות) ועל ידי זה נהרסה עיר שלמה בפצצה זו, חייב כאלו הרס את כל העיר בעצמו".