סנהדרין דף ע – יין ובן סורר ומורה

  • הרב ברוך וינטרוב
העיסוק בבן סורר ומורה – שאינו חייב עד שיאכל בשר וישתה יין – מביא את סוגייתנו לדון במעלותיו ובחסרונותיו של היין. מתוך כמה מן המימרות עולה כי ליין שני פנים: "זכה – נעשה ראש, לא זכה – נעשה רש... זכה – משמחו, לא זכה – משממהו" (ע ע"א).
דומה שהדואליות שביין מתגלה בראש ובראשונה בהשפעתו על הדעת. מצד אחד אמר רב חנן: "לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים...", כלומר היין מטשטש את הדעת ומאפשר לשותה לברוח מצרות העולם הזה; מצד שני, רבא אומר שהיין עשאו פיקח. לכיוון זה מרמזת גם השוואתו של רבי זכאי בין היין ששתה נח לבין עץ הדעת: היין הוא שפקח את עיניו של אדם הראשון (ראה בראשית ג', ה, ז), והוא הוא שטשטש את דעתו של נח.
הצד השווה שבשתי ההשפעות, שהיין מנתק את האדם ממגע ישיר עם המציאות. ניתוק זה עשוי להפיג פחד או צער, ובכך תהא השפעתו על הדעת והמחשבה חיובית. מצד שני, השותה עלול להתנתק לחלוטין מכל קשר עם המציאות, ואז ההשפעה על הדעת שלילית.
פעולת הניתוק של היין מתבטאת גם בבן סורר ומורה. כמובן, היין הוא חלק מן הזלילה והסביאה, שהרדיפה אחריהן היא הסיבה להרגו: "סוף מגמר נכסי אביו, ומבקש למודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב" (להלן עב ע"א). אך במובן נוסף, עמוק יותר, סביאת היין היא חלק מתהליך ההתנתקות של בן סורר ומורה מן החברה בכלל ומהוריו בפרט. הבן ממאן להתמודד עם המציאות, והיין משמש עבורו מפלט הימנה. התמכרות גופנית גרידא ניתנת לטיפול. אך שתיית היין אינה התמכרות פיזית בלבד; היא שיאה של בריחה מדרישות ההורים והחברה. הבריחה – ולא ההתמכרות – היא שקובעת את עתידו של הבן. כרגיל אין הורגים אדם על מנת שלא יחטא וימות זכאי, שהרי עד שלא חטא, עדיין הוא יכול יחזור בו (אמנם ראה שיטת רבי שמעון בר יוחי להלן עג ע"ב). אבל הסיכוי לחזרה תלוי ביכולתו של אדם להיות מושפע מסביבתו או ממוסר כליות פנימי. אדם המנותק מהשפעות אלו – עתידו הרע חזוי לו בוודאות, ויש להצילו מעתיד זה (עוד על טעם עונשו של בן סורר ומורה בעיוננו מחר).
ייתכן שכך יש להבין גם את המימרה של רבי יצחק:
"מאי דכתיב 'אל תרא יין כי יתאדם' (משלי כ"ג, לא)? אל תרא יין שמאדים פניהם של רשעים בעולם הזה ומלבין פניהם לעולם הבא".
ההבנה הפשוטה היא שדברי רבי יצחק מיוסדים על דברי רב חנן שקדמו לו: תענוגות שתיית היין הם הגמול שהקב"ה נותן לרשעים על זכויותיהם בעולם הזה, על מנת שייענשו עונש גמור בעולם הבא. אך שמא ניתן להסביר מעט אחרת: אותו יין שמאדים את פניהם של הרשעים ומענג אותם בעולם הזה, הוא שמקבע את רשעותם, ובזה נמנע מהם השינוי הנפשי הדרוש להצלתם מהלבנת פנים לעולם הבא.