סנהדרין דף פו – גונב איש ומכרו

  • הרב אביהוד שורץ
המשנה והגמרא פה ע"ב – פו ע"ב עוסקות במי שגנב אדם מישראל ומכרו, שחייב מיתה. מפרשי התורה (רמב"ן, אבן עזרא ועוד) מעירים בשם רב סעדיה גאון, שהתרחיש השכיח של גנבת אדם הוא חטיפת ילדים צעירים ומכירתם לעבדים. לדאבון הלב, במקומות אחדים בעולם תופעה נוראה זו נוהגת עד עצם היום הזה.
הגמרא מבארת שדווקא מי שגנב ומכר חייב מיתה, אך לא מי שעשה רק אחת מהפעולות הללו. ועוד מבואר שם:
"אזהרה לגונב נפש מנין? רבי יאשיה אמר: מ'לא תגנב' (שמות כ', יב), רבי יוחנן אמר: מ'לא יִמָּכְרוּ ממכרת עבד' (ויקרא כ"ה, מב). ולא פליגי: מר קא חשיב לאו דגניבה ומר קא חשיב לאו דמכירה".
הרמב"ם מנה רק מצוה אחת באיסור זה (לא תעשה רמג), אך ציין בגוף המצוה שהגונב אדם ומכרו עובר בשני לאווין. ואכן, שאלה מרכזית בסוגיה היא מה היחס שבין שני האיסורים הללו, הגנֵבה והמכירה. שאלה זו מתעוררת בכמה עניינים, והבולט שבהם הוא בהלכות עדות, בדין עדים שהעידו על גנבה בלבד או על מכירה בלבד: האם הם מעידים על "חצי דבר", או שמא הגנבה והמכירה עומדות כל אחת בפני עצמה, והעדות על כל אחת מהן היא עדות מושלמת?
כידוע, בעל ספר החינוך טורח לבאר בכל מצוה מה שורשה וטעמה. והנה, באיסור גנבת נפש (מצוה לו) הסתפק בהערה:
"שורש המצוה נגלה הוא".
אכן, העוול המוסרי שבמעשה זה גלוי לכול. הגונב אדם ומוכר אותו רואה את זולתו כאובייקט, שניתן לגנבו ולמכרו כמו חפץ או בעל חיים. ולא בכדי השוותה סוגייתנו בין איסור "לא תגנֹב" האמור בגונב נפשות ובין איסור "לא תגנֹבו" (ויקרא י"ט, יא) האמור בשאר גנבות.
ובכל זאת, דומה שלאור סוגייתנו, המבחינה בין שני איסורים שונים – גנבת נפש ומכירתה – יש לחדד יותר אותו "שורש נגלה" שבאיסור זה. ואכן, נראה שבכל אחת מהפעולות יש עוול שונה. מוקד העוול בגנבה נוגע לנגנב עצמו, שמאבד את חירותו; אך אתמול התהלך חופשי כאחד האדם, והנה עתה הוא נעול מאחורי סורג ובריח, ואדם אחר שולט בו. לעומת זאת, מוקד העוול במכירה הוא בתפיסתו המעוותת של הגונב-המוכר עצמו: לא זו בלבד שגזל מאדם אחר את חירותו, אלא שכעת הוא גם מתנהג כלפיו כאדון וכריבון, ומוכר אותו בשוק כאילו היה חפץ עובר לסוחר. ואולי זה יסודה של דעת רבי יהודה במשנה:
"אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. רבי יהודה אומר: עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו, שנאמר 'והתעמר בו ומכרו' (דברים כ"ד, ז)".
לפי רבי יהודה, יש באיסור מוקד נוסף: השימוש, ההנאה והתועלת שהגנב מפיק מזולתו. לדעת רבי יהודה, רק בהתקיים כל התנאים הללו מתהווה לנגד עינינו תמונה של שחיתות מוסרית כה קשה עד שחייבים עליה מיתה.