סנהדרין דף קא – העושה פסוק כמין זמר: למעמדה ההלכתי של 'מוזיקה חסידית'
"תנו רבנן: הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר... מביא רעה לעולם" (קא ע"א).
"אף על פי שמשיר השירים הוא, ועיקרו שיר, אסור לעשותו כמין שיר, אלא בקריאתו" (רש"י על אתר).
מדברי רש"י מתבאר שלפנינו איסור מיוחד הנוגע למגילת שיר השירים; אמנם מגילה זו היא ביסודה שיר אהבה, אך הקורא אותה כשיר אהבה גרידא, בלא לתת דעתו על יסודותיה וסודותיה, מביא רעה לעולם. והנה, הגם שלפי פשוטם הדברים אמורים בשיר השירים דווקא, מדברי פוסקים רבים עולה שהאיסור נוגע לכל פסוקי המקרא והתפילות.
בדור האחרון נתחדשה שאלה בעניין זה: האם מותר להקליט פסוקים מולחנים ולהשמיעם ברבים? לשון אחר: האם במה שקרוי 'מוזיקה חסידית' יש משום עשיית פסוק "כמין זמר"?
למוזיקה החסידית נודע מקום נכבד בעולמנו. מאברהם פריד ועד יעקב שוואקי, מאודי דוידי ועד אהרן רזאל, ממקהלת חסידי ברסלב ועד מקהלת חסידי בעלזא, ממשה חבושה ועד יחיאל נהרי – אין כמעט פלג דתי שאין לו זמרים ומלחינים של שירי קודש. אך למרבה הפלא, הרוב המכריע של הפוסקים סבורים, על פי סוגייתנו, שהמוזיקה החסידית אסורה בתכלית: כך כתבו בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך א אורח חיים סימן ה'), בשו"ת איגרות משה (יורה דעה א סימן קמ"ג), בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן א' [אך הוסיף שם, שבוודאי אין בכלל האיסור הקלטת שיעורי תורה ושיחות, שהיא מצוה רבתי, המאפשרת לימוד תורה לכל אדם ובכל מקום]) ועוד ועוד.
למרות הסכמה גורפת זו לאסור, יש גם צדדים להקל. לדוגמה, בשו"ת איגרות משה (יורה דעה ב סימן קמ"ב) נאמר שאם רוצים איש ואישה להיזכר בשמחת נישואיהם, רשאים הם לשמוע את הקלטת התזמורת, אף שבוודאי שרה וניגנה ניגוני קודש.
היתר עקרוני יותר הציע הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א (שו"ת יביע אומר ג, אורח חיים סימן ט"ו):
"אבל כשיושבים בשמחת חתן וכלה, ובשאר שמחה של מצוה, ובמקום גילה שם רעדה ביראת ה' על פניהם ומשמיעים פסוקים של שבח והודאה לה' יתברך, אף אם ינגן המנגן בנבל ובכנור או בתוף ומחול, נראה שאין איסור בזה. וכמו כן הגרמפון שהוא גם כן כלי שיר, ואין עושים זאת דרך שחוק וקלות ראש, יש לומר דמשרא שרי. ומצאתי ביד רמה (סנהדרין קא) שכתב: '...ויש לפרש דהני מילי מאן דקרי ליה דרך שחוק, אבל מאן דמכוין לשבוחי ביה לקב"ה דרך ניגון שפיר דמי. ומילתא צריכא עיונא'...
בכל כיוצא בזה אמרו: אם הלכה רופפת בבית דין ואין אתה יודע מה טיבה, צא וראה היאך הצבור נוהג ונהוג, וכבר פשט המנהג בפני גאוני עולם במסיבות של מצוה, ובבקשות של שבת, לומר פסוקי תהילים בניגון יפה אף נעים... וקדמו שרים אחר נוגנים...
כל שנעשה בדרך טובה וישרה ביראת ה' על פניהם ובכבד ראש לשמוח שמחה של מצוה, מותר, ומצוה נמי איכא, ואפילו בבית המשתה. וכמו כן להשמיע קול הגרמפון שפיר דמי".
דומני שסברת הגר"ע יוסף היא עמוד התווך בדיון. הברייתא באה לאסור התלוצצות וזלזול בפסוקי שיר השירים ובפסוקי המקרא בכלל. אבל המוזיקה החסידית לא באה להתלוצץ, אדרבה: במקום להאזין לחדשות ברשת רדיו זו או אחרת – ומן הסתם להצטער, לכעוס או לשמוע לשון הרע – יכול אדם להאזין בשעות הפנאי לשירי קודש. אמנם אין הוא עושה זאת בסעודת מצוה, אך בוודאי גם אין הוא מתלוצץ.
יתר על כן, דומני שכאשר אדם מתרגל לשמוע פסוקים ומזמורים כ'תחביב', בסופו של דבר יחלחלו לנפשו תכניהם, הנטועים בהררי קודש, ויצא נשכר.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)