ספקות וטעויות בספירת העומר
ספקות וטעויות בספירת העומר
"עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" - כך מצווה התורה על ספירת העומר, ונחלקו הראשונים האם תוקפה של מצווה זו בזמן הזה הוא מדברי סופרים או מדאורייתא. לדעת רש"י (מנחות סו ע"ב), המצווה מדאורייתא תקפה רק בזמן שמקריבים את קרבן העומר, ולאחר חורבן בית המקדש תקנו חכמים לספור את הימים שבין פסח לשבועות כזכר למקדש. לעומת זאת, שיטת הרמב"ם (הל' תמידים ומוספים ז', כד) היא שספירת העומר היא חובה מדאורייתא גם בזמן הזה, שכן אין קשר בינה לבין הקרבת קרבן העומר.
הנפקא-מינה הגדולה למחלוקת זו היא האם ניתן לספור את ספירת העומר בזמן בין השמשות. לדעת הרמב"ם, שמצווה זו היא מדאורייתא, אין לקיים אותה בין השמשות; אולם לדעת שאר הראשונים, כיוון שבין השמשות הוא ספק יום ספק לילה - ספק דרבנן להקל, וניתן לספור גם בין השמשות. להלכה, אם מנה את העומר בין השמשות - לא יחזור וימנה, אולם לכתחילה ראוי שלא לספור את העומר בזמן זה (משנ"ב תפ"ט, טו).
אנו נוהגים למנות שני מניינים: מניין של ימים ומניין של שבועות. מהו היחס בין שני המניינים האלו? שיטת הרמב"ם (ספהמ"צ מ"ע קסא) היא כי אלו הם שני היבטים של מניין אחד, ואילו רבנו ירוחם סבור שאלו הם שני מניינים נפרדים. בשו"ת בית הלוי (סי' ל"ט) מובאת נפקא-מינה מעניינת למחלוקת זו. השו"ע (תפ"ט, ד) פוסק שמי ששכח לספור יום אחד - ממשיך לספור את שאר הימים בלא ברכה, שכן מניינו נפגע וכבר איננו מלא ותמים. בעל בית הלוי מחדש שדברים אלו אמורים במניין הימים בלבד, אך לא במניין השבועות, שהרי האדם לא פספס שבוע שלם. לכן, לשיטתו, יש להמשיך לספור בברכה את מניין השבועות, וכך אכן מובא בספר "שיבולי הלקט" בשם הגאונים.
אגב כך, נזכיר שיטה מעניינת ויחידאית נוספת - שיטתו של הרב יוסף ענגיל. לדעתו, אדם שטעה וספר ביום השמיני לעומר "היום עשרה ימים לעומר" - יכול להמשיך ולספור בברכה, שכן "בכלל מאתיים מנה": ספירת העשר מקפלת בתוכה ממילא גם ספירת שמונה. להלכה, מכל מקום, מי ששכח לספור באחד הלילות או טעה בספירתו - יכול לספור בבוקר בלא ברכה, וימשיך לספור בשאר הימים בברכה; אולם מי שלא ספר גם בלילה וגם בבוקר - ימשיך לספור בשאר הימים ללא ברכה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)