ספר משלי

  • הרב עדיאל זימרן

ספר משלי

ספר משלי בולט בייחודו על פני שאר ספרי התנ"ך. הספר אינו עוסק בתקופה היסטורית ספציפית ובתוכחות הנוגעות למעשים מסוימים, אלא מכיל קטעי חכמה ועצה כלליים, שאינם קשורים לזמן ולשעה.

לאורך ספר משלי, מהחל עד כלה, הוא משתמש בתיאורים מעולם המשפחה. כמעט כל הפסקאות בספר פותחות בפנייה אישית - "בני"; כמה וכמה פעמים חוזר הפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך" בוריאציות שונות; והאזהרה מאשת זנונים חוזרת אף היא פעמים רבות: "להצילך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה", "נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה", ועוד. מדוע משתמש שלמה בלשון זו, וכיצד היא משתלבת עם שאר הנושאים שבספר משלי - החכמה והמוסר?

ייתכן שהמשפחה המוזכרת בספר משלי הינה משל. שלמה המלך מספר בספר קהלת על מסעו בעולם החכמה ועל חיפושיו אחר פשר ומשמעות. בסופו של דבר, ספר קהלת מסתיים לא הרחק מנקודת המוצא שלו: "סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". בניגוד לספר קהלת, בו עורך שלמה דיון שכלי-פילוסופי, בספר משלי מנסה שלמה להמחיש את מסקנותיו. התחושה של אדם בודד העומד בעולם ומנסה לשמוע את קול ה' כאשר סביבו מאות ואלפי נביאי שקר המתיימרים לאחוז בכסא הכבוד, משולה בספר לאדם הניצב בודד בעולם ומחפש לו את בת לווייתו. שלמה מנסה להמחיש לאדם שהבחירה בתורה לא נעשית רק באופן רציונאלי, כאדם הבוחן את הדברים מבחוץ ותר אחר החכמה, אלא שהתורה ממסדת את החיים, ואת נביעתה ניתן למצוא רק כאשר דבקים בה: "אם תחפשנה ככסף וכמטמונים - אז תבין יראת ה' ודעת אלוקים תמצא".

לשם המחשת המסר, משתמש שלמה במוסד המשפחה. גם את היופי שבמשפחה לא ניתן תמיד לצפות בצורה רציונאלית. החיים נובעים וזורמים בכיוונים בלתי-צפויים, והדרך היחידה להכיר ביופיים היא לתפוס בהם ולנוע ביחד אתם. "יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך, אהבת יעלים ויעלת חן, דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד; ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נוכריה".

ייתכן שכך ניתן להסביר את מנהג ישראל לשיר בערב שבת את הפרק האחרון של ספר משלי - "אשת חיל". ניתן להסביר שפרק זה משבח את האישה על טורח ועמל השבוע, שניתן לראותם סביב שולחן שבת; אולם דומה שניתן גם להסביר שדווקא בערב שבת, כאשר המשפחה כולה מסבה סביב השולחן, "אשתך כגפן פוריה... בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" - אז ניתן לראות את כוחן של התורה והחכמה ולהתענג על הטוב שלא תמיד שמים לב אליו בשאר הימים.